ויאטנם למשפחות עם ילדים – מסלול ומידע מאת אירה סימנוביץ [מעודכן ל-2023]

הויזה נעשית בשני שלבים: מגישים דרך האינטרנט בארץ ובמקום משלימים את התהליך (כדאי להצטייד בתמונה, אבל אם שכחתם – במקום גם אפשר להצטלם).

טסנו הלוך עם אירופלוט להאנוי וחזור עם טורקיש מסייגון. טסנו בטיסות פנימיות עם ג’טסטאר ובמבו.

מראש הזמנו טיסות פנימיות, וגם את רוב האוטובוסים ואת הרכבות (בפועל אפשרי גם במקום, אבל לא יודענו עד כמה יהיה מקום בתאריכים שלנו). מוניות (הזמנה דרך Grab) וכל השאר השכרנו בכל מקום אפשרי. נסענו גם באופנוע, מה שהוזיל את העלויות והיה סוג של חוויה עבורינו.

לקחנו סים מקומי של ויאטטל בעלות של כ-9 דולר לחודש. חוץ מזה, בכל מקום יש וויפי וזאת ממש לא בעיה.

מראש החלטנו לארוז כמה שפחות בגדים ולכבס מדיי פעם. האפשרות הזו קיימת ברוב מקומות הלינה. אני אישית הבאתי קצת אבקת כביסה מהארץ וכיבסתי לבד, כי יש לי המון בגדים שדורשים כביסה עדינה והפרדת צבעים (אבל כמובן לא חייבים להיות כמוני 🙂 ).

מגוון וטעים, אין מצב שתשארו רעבים. זה כן שונה מהאוכל הרגיל שילדים אוכלים, אבל אחרי כמה ימים כבר מצאנו את המנות המנצחות והפסקנו לחפש אוכל מערבי (שיש אותה בשפע בערים הגדולות).

את התכנון של הטיול התחלנו מלהבין את העונה ולבחור באיזה צד של המדינה להישאר יותר. ספטמבר-דצמבר זו עונת הגשמים במרכז ויאטנם, לכן רצינו יותר זמן בצפון. בפעול הוספנו גם את המרכז ואת הדרום ובסך הכל “זכינו” רק ליומיים של גשם בכל תקופת הטיול. פה יש עוד מידע שיעזור לתכנן טיול בויטנאם עם ילדים.

המסלול שלנו התחיל בהאנוי, שאותה לא ממש אהבנו וסתם הסתובבנו בה יומיים. משם לקחנו רכבת ראשונה לנין בין לטיול יומי. לדעתי אפשר להישאר שם ללילה, אבל הבנו את זה מאוחר מדיי ולכן יצא לנו רק יום אחד.

האזור יפיפה ויש שם מגוון רחב של פעילויות. כדי לא לרוץ עם הלשון בחוץ, התמקדנו ברק שתיים מהם:

חזרנו ברכבת האחרונה להאנוי.

מהאנוי לקחנו אוטובוסי לילי להא ג’יאנג (Ha Giang) כדי לעשות את הלופ. בדיעבד הייתי נשארת עוד מה ימים בטיול כדי להגיע למפלים על גבול עם סין ומוותרת עם סאפה המפורסמת והמתויירת ברמות.

את הטיול עשינו לבד עם האופנוע, את הציוד שלנו השארנו בהומסטיי שהשכרנו ממנו את האופנוע. הטיול אפשרי גם עם נהג פרטי ובעלות של כ-$260 לבן אדם לשלושה ימים (לא יודעת האם יש מחירים אחרים, זו הצעה שקיבלנו באחד המקומות שבדקנו).

הלופ עצמו היה מדהים ובאמת שווה יותר משלושה ימים.

אחרי שחזרנו מהלופ עברנו באוטובוס (כ-6 שעות) לסאפה ושם קיבלנו שוק מכל התיירות המוגזמת. למזלינו (קרה במקרה) לא ישנו בסאפה אלה בכניסה לקאט-קאט, כפר קטן ליד סאפה.

דיי בטוחה שיש אנשים שאוהבים את האזור, אבל אנחנו ממש לא אהבנו את כל ה”טיולים האותנטיים” שמציעים באזור, את כל ההמוניות והתשלומים הגבוהיים על כל דבר אפשרי. גם פה שכרנו אופנוע ופשוט טיילנו כמה שיותר רחוק מהעיר ומהכפרים הסמוכים.

הנקודה הבאה והמפורסמת שוויתרנו עליה היא הא לונג ביי, כבר בשלב התכנון הבנו שזה לא בשבילנו ובמקום לצאת לשייט הלא זול, בחרנו להגיע באוטובוס מסאפה לקט-בה, נשארנו שלושה ימים במקום מרוחק מהעיר. הזמנו טיול יומי להא לונג ביי בעלות של $40 לשלושתינו ונהננו מכל רגע.

להאלונג ביי הגענו במטרה אחת – לטפס אל פואם מאונטיין, שממנה יש את הנוף הכי יפה אל האלונג. הכניסה החוקית סגורה ולכן האפשרות היחידה להגיע לשם היא מעבר דרך בית של איזו סבתא שגובה כסף על זה (תלוי במצבי רוח שלה, אנחנו שילמנו $8 עבור כולנו).

מהאלונג חזרנו להאנוי ולקחנו טיסה לפונג-נה, אזור המערות הכי גדולות בעולם.

בפונג-נה עשינו טיול בכמה מערות, יצאנו אל המפלים בגן הבוטני ועשינו סיבוב כפרים ושדות באופנוע.

משם באוטובוס הגענו ליום בהוי (שממש אהבנו אותה ונראה שהיא שווה יותר מיום אחד), ביקרנו בפארק המים הנטוש, באחד המקדשים וסתם הסתובבנו בעיר.

העצירה הבאה שלנו – הוי אן, עיר יפה ופוטוגנית, מלאה בתיירים ולכן קצת פחות התחברנו אליה. מה שכן – המסעדות ובתי הקפה היו ממש שווים ולכן ים ואוכל היו האטרקציות העיקריות שלנו שם :). גם פה התניידנו עם אופנוע, עשינו טיולי כפרים, חופים וכ״ו. האוכל פה יקר משמעותית בהשוואה לשאר אזורי ויאטנם, אך ממש טעים (לעומת סאפה שהייתה גם יקרה וגם לא טעימה).

מראש ויתרנו עם בנה הילס, אחרי שקראתי מלא תגובות שליליות על המקום הזה ולכן ויתרנו על דננג בכלל. מדננג טסנו לשלושה ימים בסינגפור (שעל זה יש פוסט אחר בקבוצה:) ומשם חזרנו לסייגון.

המטרה הראשונה בסייגון – היא לצאת לטיול של דלתא מקונג, שבדרך כלל מזמינים מאורגן מסייגון כדי להגיע לכל אותם המקומות המתויירים ולשמוע את אותם הסיפורים בפעם המיליון.

את הטיול שלנו תכננו לבד ויצאנו ליומיים של טיול משלב אוטובוסים, אוניות וטיולים קטנים. בדיעבד, יכולה להגיד שחלק מהטיול היה כיפי ובאמת אותנטי, אבל התיירות של הדלתא צוברת תאוצה ולכן קשה למצוא משהו באמת שונה.

ישנו בהומסטיי הזה והבעלים ארגן לנו גם טיול ממש נחמד בנהר.

דלטה מקונג הוא מקום ממש גדול, הייתי ממליצה פשוט לבחור מלון כיפי ולהנות מהטיולים באזור ולא לנסות להגיע לכל מקום.

אחרי הדלתא חזרנו לסייגון ומשם טסנו ל-4 ימים בפוקוק (בעלות של $50 הלוך ושוב). את המדוודות לתקופה של דלטה ופוקוק השארנו בשמירת חפצים וזה ממש עזר בהתניידות באוטו ובטיסת לאו קוסט.

פוקוק כולו בבניה, דיי מזובל ורוב החופים היפים והנקיים נמצאים בבעלותם של המלונות, אז אם רוצים באמת להנות מהמים היפים והחול הצהוב, צריך להשקיע במלון. אנחנו הבנו את זה רק כשהגענו לשם ולכן קצת התבאסנו. מבחינת המיקום, גם כאן בחרנו להישאר רחוק מהעיר ולהתנייד עם האופנוע. הסתובבנו הרבה בחיפוש לאחר החוף המושלם ואחרי שלא זכינו באחד כזה, לקחנו טיול מאורגן לאיים מסביב לפוקוק. עלה לנו $100 לשלושתינו והיינו בקבוצה קטנה של 9 אנשים.

חזרנו לסייגון ובילינו שם יומיים וחצי, התחברנו אליה יותר מאשר להאנוי. אולי כי לא חיפשנו בה כלום וסתם הסתובבנו בעיר ואולי כי מצאנו שם קניון ענק ועשינו קניות

ולסיכום….בעקרון אין לי מושג איך לסכם את הטיול הזה, עבורינו זו הייתה חוויה אדירה, גם כי הבנו מי אנחנו ולמדנו לשחרר מה כל ה”מאסט דו” האלה, גם כי הבנו שאפשר להינות גם בלי להיות במרכז העניינים וגם עם מספיק רצון אפשר לארגן טיול מיוחד.