״אני רוצה טיול טבע,״ אמרה בת ה-14. ״גם אני,״ הודה בעלי, ״מזמן לא עשינו משהו רגוע. לאן בא לך?״ ״אין לי מושג,״ ענתה בת ה-14, ״אני רק רוצה ירוק. וכך יצא רוני, בעלי, למסע חיפושים אחר טיול טבע שהוא לא שביל החומוס. תוך כמה שעות, הוא בא אלי למשרד ואמר, ״טליה, אני יודע שאת עובדת, אבל אנחנו טסים לאיים האזוריים ביוני אחרי שהילדים מסיימים ללמוד. שלחתי לך לינק.״ תוך 10 דקות כבר היו לנו כרטיסי טיסה. כמו הרבה אנשים, לאיים האזוריים הגענו בעקבות תמונה. רוני ראה תמונה שהוא נשבע שראה בשומר מסך של הטלויזיה שלנו, ותוך זמן קצר הבין שזה היעד הבא שלנו. אנחנו גרים בפרוור של ברצלונה, כך שיש לנו טיסות ישירות וקצרות. הכתבה הזאת היא הסיכום שלנו על האיים האזוריים למשפחות עם ילדים. שלנו היו בני 14 ודקה ל-12, אבל כמובן שגם נתייחס לגילאים צעירים יותר. מכיוון שזה יעד שרוב הישראלים עוד לא מכירים, אתחיל עם קצת מידע ואז נמשיך למסלול באיים האזוריים עם ילדים.
מה הם האיים האזוריים ואיפה הם נמצאים?
האיים האזוריים הם קבוצה של תשעה איים פורטוגליים שנמצאים באוקיינוס האטלנטי, מערבית לפורטוגל. מבחינה גאוגרפית הם נחשבים לאחד היעדים המיוחדים ביותר באירופה בגלל המיקום, הנוף הוולקני והתחושה של טבע כמעט לא נגוע. האיים מחולקים לכמה קבוצות וכל קבוצת איים שונה מהאחרות.
מה שמיוחד באיים האזוריים הוא שהם יעד שמבוסס על טבע, מזג אוויר שמשתנה לפעמים כמה פעמים בשעה, מסלולי הליכה, תצפיות, אגמים געשיים ומעיינות חמים. זה לא יעד של חופשת בטן גב, אבל את הטיול אפשר להתאים לגיל הילדים וליכולות שלכם.
כמה איים יש באיים האזוריים?
באיים האזוריים יש תשעה איים. כל אחד מהם שונה בגודל, באופי ובכמות האטרקציות, לכן לא כדאי לחשוב עליהם כעל יעד אחד אלא כעל כמה יעדים שונים בתוך אותו ארכיפלג. יש איים שמפותחים יותר לתיירות, ויש איים שקטים ומבודדים יותר. אנחנו, למעשה, בילינו 10 ימים באי המרכזי, סאו מיגל São Miguel, אבל נחזור שוב כדי לבקר בעוד איים. בפועל, רוב המטיילים, כמונו, לא מספיקים לראות את כולם בטיול אחד, אלא בוחרים אי אחד או שניים ומתמקדים בהם לעומק, במקום לנסות לרוץ בין כל האיים.
איזה אי באיים האזוריים הכי מתאים לביקור ראשון?
בגדול, סאו מיגל הוא האי המומלץ ביותר לביקור ראשון. זה האי הגדול והנגיש ביותר, ויש בו שילוב מצוין של אגמים, תצפיות, מעיינות חמים, מלונות, כבישים נוחים ואפשרויות טיול מגוונות. יש גם הרבה מסעדות באי, אם כי אני חייבת לציין שלא התרשמנו במיוחד מהאוכל ובסוף הכנו יותר אוכל בדירה. עוד על כך בהמשך. לנו סאו מיגל היה מצוין לביקור הראשון שלנו. עוד יתרון של סאו מיגל הוא שאפשר לבלות בו כמה ימים בלי להשתעמם, כי כל יום יכול להיראות אחרת: יום אחד סביב לגונות ותצפיות, יום אחר בעיירות קטנות ומעיינות, ויום נוסף במסלול טבע או חוף. במקרה שלנו, כאמור, בילינו 10 ימים רק בסאו מיגל, כשלרוב בילינו יומיים-שלושה בכל אזור ולא באמת מיצינו אף אחד מהם.
מתי הכי כדאי לטייל באיים האזוריים?
העונה הנוחה ביותר לטיול באיים האזוריים היא בדרך כלל בין האביב לסתיו, ובמיוחד בין מאי לאוקטובר. בתקופה הזאת מזג האוויר לרוב יציב יותר, למרות שזה לא באמת הרגיש לנו כך, הימים ארוכים יותר, ויש סיכוי טוב יותר ליהנות מתצפיות, טיולים רגליים ופעילויות חוץ. יחד עם זאת, חשוב להבין שאין שם "עונה בטוחה" במובן הקלאסי, כי מזג האוויר יכול להשתנות מהר מאוד וזה קרה לנו המון. בהמשך אראה לכם תמונות שצולמו תוך דקות אחת מהשנייה כדי שתבינו. אם רוצים לשלב גם מזג אוויר טוב וגם פחות עומס תיירותי, האביב והתחלת הסתיו הם לרוב בחירה מצוינת. הקיץ נוח יותר מבחינת טמפרטורות, אבל גם עמוס יותר ויקר יותר. הילדים שלי סיימנו ללמוד ב-19.6 אז ב-20.6 טסנו. ראינו מעט מאוד משפחות, אם כי ראינו לא מעט תיירים, אבל לא הרגיש לנו עמוס בכלל. אני מניחה שבקיץ יש יותר תיירים. הכי חשוב הוא להכיר את האתר הזה https://www.spotazores.com כי יש לה מצלמות בהן אפשר לראות את הנראות באזוריים המרכזיים. מצד שני, ראינו בעיניים שלנו איך הנראות משתנה תוך דקות, כך שקשה לי להגיד שהייתי מסתמכת על זה לגמרי.
כמה ימים צריך כדי לטייל באיים האזוריים?
אנחנו קראנו שלטיול ראשון באי אחד, כמו סאו מיגל, כדאי להקדיש לפחות ארבעה עד חמישה ימים, אבל עוד בשלב המחקר היה לנו ברור שזה לא מספיק וזאת הסיבה שהחלטנו לא לעבור אי בטיול הזה. מעבר לכך, יצא לא מעט פעמים שתכננו כמות זמן ביעד מסוים ובסוף נשארנו הרבה יותר, ואז לא הספקנו לעשות את כל מה שרצינו באותו היום. כלל האצבע שלנו הוא לעשות רשימה בגדול של מה שאתם יודעים שאתם רוצים לראות ולהוסיף לפחות עוד יום, אפ לא יומיים, לקימה מאוחרת, יום שעייפים, יום שמחליטים לעשות באיזי, ולחזור למקומות שלא הספקתם או לא מיציתם.
איך מגיעים לאיים האזוריים?
מישראל אין טיסות ישירות לאיים האזוריים, אבל יש טיסות מהרבה ערים מרכזיות, כמו ליסבון, פורטו וברצלונה. ההמלצה שלי היא לבחור יעד לקונקשן שתרצו לבקר בו לכמה ימים, כך גם אין לחץ של פספוס קונקשן (שככל הנראה לא יהיה מובנה במילא) וגם תוכלו לבלות בעוד יעד. אם זה פחות מתאים לכם מטעמי תקציב או זמן, אז תבדקו פשוט מאיפה יוצא לכם הכי זול וקחו מרחב גדול בין הטיסות מכיוון שתצטרכו לאסוף מזוודות מהטיסה מהארץ ולעשות צ׳ק אין לטיסה השנייה. אם אתם מגיעים ישירות, קחו בחשבון שכשנוחתים באירופה, לוקח לא מעט זמן לעבור את ביקורת הגבולות כרגע. לכן, אני ממש ממליצה (בלי קשר לאיים האזוריים) שאם אתם בקונקשן באירופה, שתקחו לפחות יום לפני הטיסה הבאה. עם הטיסות בארץ פשוט אי אפשר לדעת.
איך מתניידים בין האיים?
בין האיים האזוריים אפשר להתנייד בטיסות פנים ולעיתים גם במעבורות, אבל זה תלוי באי, בעונה ובזמינות. זאת לא מערכת תחבורה פשוטה כמו באיים מתוירים יותר אז חשוב לתכנן מראש. אם רוצים לשלב כמה איים, כדאי להזמין מראש את הטיסות.
האם צריך רכב שכור באיים האזוריים? יש תחבורה ציבורית באיים האזוריים?
ברוב המקרים, כן – רכב שכור הוא כמעט חובה אם רוצים לטייל בנוחות. באיים האזוריים יש הרבה נקודות תצפית, אגמים, מסלולים ואזורים כפריים שקשה להגיע אליהם בתחבורה ציבורית. רכב נותן חופש וגמישות וראינו אוטובוסים של תיירים, כמו hop on hop off שפשוט לא יכלו לעצור בחלק מהתצפיות המדהימות שלנו כי יש כל כך הרבה. אם לא מתאים לכם לשכור רכב, בכנות, אני לא חושבת שזה יעד נכון עבורכם, במיוחד עם ילדים. כמות העצירות הלא מתוכננות שעשינו בגלל תצפיות שפתאום ראינו בדרך היא עצומה, ומספר הפעמים ששינינו פתאום תוכניות בגלל מזג האוויר הוא גבוה מאוד. תחבורה ציבורית קיימת, אבל היא לא תמיד תספיק. בלי רכב תהיו מרותקים לאזוריים מרכזיים ובכנות – הדברים הכי מדהימים שראינו לא היו בכלל בערים או אפילו סמוך אליהן.
איפה כדאי לישון בסאו מיגל?
אנחנו בחרנו לישון באזור Ponta Delgada שדי באמצע באי, בדירה שהזמנו בבוקינג. יש סביבנו המון מסעדות וגם סופרים במרחק הליכה ואנחנו קרובים לטיילת. בגדול, לוקח רק שעה וחצי לחצות את האי, כך שלא חובה להחליף מקום לינה באמצע, אבל אפשר לחלק בין החלק המזרחי למערבי. עוד אזורים מומלצים הם Furnas, שהוא אזור שקט יותר עם מעיינות חמים באזור הדרום-מזרח, או באזור Ribeira Grande, בצפון-מזרח. בצד השני, יש את Sete Cidades, שהיא חמודה מאוד, אבל באופן אישי אני חושבת שהיא פחות מתאימה ללינה ארוכה, למרות שהיא כן קרובה יותר ליומיים הראשונים שלנו פה במסלול והיה עוד שלא הספקנו. אנחנו היינו מאוד מרוצים מהבחירה שלנו, אם כי היה קצת רועש בלילה מהציפורים, בעיקר, והתרנגול שעשה לנו השקמות. מצד שני, שני אלו נמצאים ברוב האי.
איך מזג האוויר באיים האזוריים?
מזג האוויר באיים האזוריים ידוע כמשתנה מאוד. אפשר להתחיל את היום עם שמש, לעבור לערפל או גשם, ואז לחזור למזג אוויר נעים תוך כמה שעות. זאת הסיבה שהאזוריים הם לא יעד שמתאים למי שמחפש ודאות מזג אוויר מוחלטת, אלא למי שמבין שחוויית הטבע קשורה גם לאקלים הייחודי. מהניסיון שלנו, במיוחד בימים הראשונים, הבקרים היו כמעט ללא נראות ואז התבהר בהמשך, אבל מצד שני היו פעמים שב-10 דקות נסיעה יכולנו לעבור 3 סוגים שונים של מזג אוויר: גשם, אז שמיים כחולים ובהירים, ואז ערפל כבד. והאמת? הרגיש לנו כמו מתוך שר הטבעות או הארי פוטר וזאת היתה חלק מהחוויה שאפילו הילדים נהנו ממנה. בתקופה שהיינו, מזג האוויר נע בין 18 ל-22 מעלות, כשההרגשה יכלה להיות חמה יותר בשמש או קרה יותר ברוח. חשוב להביא מעיל גשם, הוא לא חייב להיות עבה. אנחנו קנינו בדקטלון מעילי גשם שממש הצילו אותנו גם בתור מעילים רגילים. אנחנו השארנו אותם ברכב כל הטיול כדי לוודא שלא נשכח אותם. תוכלו לראות בתמונות שבאותו היום היינו ב-200 שכבות וגם בקצר – פשוט צריך להתכונן להכל ולדעת לזרום.
מה עושים באיים האזוריים?
האיים האזוריים מציעים בעיקר טיולי טבע, תצפיות, מסלולי הליכה, מעיינות חמים, אגמים געשיים, צפייה בלווייתנים ודולפינים, ונסיעות נוף. זה יעד שמתאים מאוד לאנשים שאוהבים לחוות מקום דרך הנוף שלו, ולא רק דרך מוזיאונים או שופינג. לכן, החוויה באיים האלה היא יותר איטית ורגועה. יש מעט מאוד אטרקציות שצריך להזמין מראש (כמו צפייה בלוויתנים) כך שרוב הזמן אפשר לזרום לאן שהרכב לוקח אתכם. אני חייבת לציין שבניגוד לפורטוגל עצמה, שם כל מסעדה היתה הצלחה מסחררת, פה היה מאוד מאתגר למצוא מסעדות טעימות, ואפילו אלו שהיו מדורגות גבוה לא הין לטעמנו. אנחנו לא אנשים קשים עם אוכל בכלל וגם הילדים שלנו אוהבים מגוון די גדול של אוכל, אז זה היה די קיצוני עבורנו. מכיוון שהיינו בטיול ארוך יחסית, לקחנו דירה, ובסוף יצא שקנינו אוכל בסופר, כולל אוכל מוכן, ואכלנו בדירה כשיכולנו. רוב הזמן, רק אכלנו ארוחת צהריים בחוץ.
האם האיים האזוריים מתאימים למשפחות עם ילדים?
כן, האיים האזוריים מתאימים מאוד למשפחות, במיוחד למשפחות שאוהבות טבע, נסיעות רגועות, תצפיות ופעילויות חוץ. זה לא יעד של אטרקציות המוניות, אלא של חוויה משפחתית יותר שקטה וגמישה. ילדים בדרך כלל נהנים מאוד ממעיינות חמים, תצפיות, חיות ים, נסיעות נוף ומקומות פתוחים. הילדים שלנו מאוד נהנו מהטיול, למרות שאנחנו לא עושים המון טיולי טבע. הנופים היו כל כך מהממים שהיה להם גם כיף. יש לי אפילו מלא תמונות של המתבגרת מצלמת בעצמה – ואין הצלחה גדולה מזו. 🙂 יחד עם זאת, חשוב להתאים את אופי הטיול לגיל הילדים. עם ילדים קטנים כדאי להימנע ממסלולים ארוכים מדי או לוחות זמנים צפופים, ולהעדיף בסיס אחד עם טיולי כוכב (שזה מה שאנחנו עשינו עם ילדים גדולים, למרות שהתלבטנו ובטיול של 10 ימים, אפשר לחלק את הזמן). אנחנו לקחנו דירה במרכז במיקום מצוין. מה שממש נחמד בסאו מיגל (לא היינו בשאר האיים) הוא שאפשר להית מהרבה טבע בלי הרבה טרקים. יש המוני נקודות תצפית מהממות, ויש שבילים ארוכים אבל גם קצרים של קילומטר-קילומטר וחצי, אז לחלוטין ניתן להתאים את הטיול לכל גיל. אם אתם עם עגלות, כדאי לבדוק מראש מה נגיש. התצפיות עצמן נגישות, אבל טיול הטבע בחלקם כן וחלקם פחות.
מהו התקציב הממוצע לטיול באיים האזוריים?
התקציב תלוי בעונה, באי, ברמת הלינה ובסוג ההתניידות. באופן כללי, טיול באיים האזוריים יכול להיות סביר מאוד אם מזמינים מראש, אבל הוא יכול להתייקר משמעותית בעונות חזקות או אם משלבים כמה איים. רכב שכור, לינה טובה וטיסות פנימיות יכולים להעלות את העלות די מהר. אנחנו שילמנו 1,508 יורו לטיסה מברצלונה, כי הזמנו יחסית מאוחר בפברואר, ולקחנו דירה בבוקינג ב-2,300 יורו (ל-10 לילות). הזמנתי רכב בבוקינג שעלה לנו
597 יורו פלוס עוד 240 יורו לביטול השתתפות עצמית. זה מייקר ברמות אבל נותן לנו שקט באופן אישי. האוכל פה יותר זול מאשר בברצלונה, אז בטח ובטח שיותר זול מאשר בארץ, וגם בסופר האוכל לא היה יקר. מה שכן יקר פה הוא מיץ ושתייה קלה בכללי במסעדות. אמנם בארץ 3 יורו (10 ש״ח) לא נראה יקר במסעדה לשתייה קלה, אבל בפורטוגל עצמה, וגם אצלנו בברצלונה ובסביבה, זה לרוב לפחות חצי יורו פחות, אם לא זול יותר. מצד שני, זה ברור כי זה אי ויש דברים שהם יכולים לייצר בעצמם ודברים אחרים שצריך לייבא וזה מאוד מייקר. מבחינת אטרקציות, כמעט הכל היה חינם כי כמעט הכל היה טבע, אבל היו כמה דברים שכן עלו לנו, במיוחד שייט הלוויתנים והקניונינג (סוג של סנפלינג במים) שעשינו. השייט עלה לנו 342 יורו לשלושה מבוגרים ושני ילדים (בת ה-14 נחשבת מבוגר).
מהם החופים היפים באיים האזוריים?
האיים האזוריים פחות מזוהים עם חופי בטן-גב קלאסיים, אבל יש בהם חופים יפים ודרמטיים מאוד. חלקם עם חול כהה וולקני, חלקם סלעיים, ובחלקם יש תחושת טבע מיוחדת. מי שמחפש חוף "קריבי" לא ימצא שם את מה שהוא מחפש, אבל מי שאוהב חופים טבעיים ולא ממוסחרים ייהנה מאוד. הילדים שלי עפו ברמות על החוף עם החול השחור באזור Mosteiros.
האם יש מעיינות חמים באיים האזוריים?
כן, וזה אחד הסמלים הכי מזוהים עם האזוריים. המעיינות החמים סופר מגניבים והם גם שונים אחד מהשני. הם כיפים במיוחד אחרי יום של טיולים או נסיעות ארוכות אבל לא תמיד אפשר לתכנן את זה ככה ובחלק מהמקרים עדיף לנסות להגיע דווקא בשעות הגאות באמצע היום. המעיינות החמים הם גם חלק מהקשר הגעשי של האיים, ולכן הם לא רק אטרקציה אלא גם גאולוגיה המקומית.
האם אפשר לראות לווייתנים ודולפינים באיים האזוריים?
כן, וזה אחד היתרונות הגדולים של היעד. האזוריים נחשבים מקום מצוין לצפייה בלווייתנים ודולפינים, ולכן רבים משלבים שיט ימי כחלק מהטיול, מה שעשינו ביום השלישי. עוד על החוויה שלנו במסלול עצמו. יש גם שחייה עם דולפינים, אבל אין לי שום ידע לגבי איך זה מתבצע מכיוון שזה מגיל 12 והקטנים שלי היו חודש וחצי לפני גיל 12 אז לא בדקנו.
מה צריך לארוז לאיים האזוריים?
כאמור, מזג האוויר באיים הוא בין 18-22 אז הכי חשוב הוא לארוז בגדים ארוכים וקצרים. אנחנו השתמשנו בשיטת הבצל (הקל). היו ימים אפרוריים וקרירים יותר ואחרים שהיו חמים יותר. יש לנו פה רשימת אריזה כללית אבל מעבר לזה צריך לדעת שבחלק מהמעניינות החמים, בגד הים יכול להכתם. ובאמת, חלק מבגדי הים שלנו עם כתמים חומים (לרוב בחלק הפנימי, אבל לא רק). ידענו על כך מראש, אז הבאנו בגדי ים שפחות היה לנו חשוב אם יכתמו. הדירה שלקחנו השאירה לנו מגבות כהות ספציפית בשביל זה, אבל אם אין לכם אפשרות לזה, אז קחו מגבות כהות (אפשר לקנות משהו זול בדקטלון או כל מקום אחר) כדי לא להרוס את המגבות הלבנות במלון/דירה, וזה יקרה. עוד דבר שכדאי להביא הוא מעיל גשם. לא מעיל עבה אלא דק. אנחנו קנינו אותם בדקטלון מראש והאמת היא שגם ראינו באזורים התיירותיים שמוכרים כאלה, שהם לא פונצ׳ו אבל גם לא מעיל. אנחנו לקחנו מעילים דקים של גשם ובימים/זמנים שהיה קר יותר, הילדים פשוט לבשו אותם גם. חשוב מאוד לקחת קרם הגנה. לא חייבים להביא מהארץ, אלא אם כן יש לכם רגישות כלשהי, אבל חשוב שתמיד יהיה לכם בתיק. היה יום שממש נשרפנו כי כשהתחיל היה ממש אפרורי ושכחנו לשים קרם הגנה, וכמה שעות אחר כך פשוט ניצלנו. שבועיים אחרי זה אני עדיין מתקלפת.
מסלול של 10 ימים באיים האזורים – סאו מיגל São Miguel
היום הראשון – הטיסה, הגעה לדירה ושוטטות קצרה בשכונה
הטיסה שלנו היתה רק ב-14:30 שעון ברצלונה (15:30 שעון ישראל). הטיסה עצמה מעט יותר מ-3 שעות (טסנו ב-Azores Airlines) והאיים נמצאים שעתיים מאחורנו (3 שעות מאחורי ישראל). הזמנו מראש רכב בבוקינג, אז אחרי שנחתנו הלכנו לאסוף את הרכב. היה כבר 17:30, אבל בשבילנו היה 19:30, אז רכשנו כריכים בשדה (שהיו ענקיים וטעימים מאוד!) ונסענו לדירה שלנו במרכז העיר, נסיעה של 12 דקות בלבד.
הדירה שלנו באזור מעולה, דקות הליכה להמון מסעדות וסופרים קטנים, ו-10 דקות הליכה מהטיילת. הדירה שלקחנו יחסית גדולה מאוד: יש בה 3 חדרי שינה על פני 2 קומות, סלון גדול עם שולחן אוכל שמתאים לשישה, מטבח מאובזר מאוד (ללא תנור), אבל רק חדר אמבטיה אחד. יש חניון ממש ליד הדירה ולא היתה לנו בעיה למצוא חנייה רוב הזמן, אבל גם לרוב הגענו חזרה עד 18. כשיצאנו בערב, ראינו שב-21 כבר לא היתה חנייה זמינה בסביבה כך שזה כנראה תלוי בשעות. אבל כשיצאנו בערב, זה בכל מקרה היה בהליכה לאזורים של האוכל. כל האי שקט, בגדול, וכמעט בכל מקום אפשר לשמוע את הציפורים כל היום והלילה. אבל מה שהכי שומעים הם השחפים, וזה לפעמים מאוד רועש אם אתם מנסים לישון. יש מצב שזה ככה בכל האי, אין לנו בסיס להשוואה. הורדנו את הדברים בדירה, יצאנו לסופר הקרוב לדירה כדי להצטייד באוכל לארוחת בוקר, ואכלנו ארוחת ערב במסעדה שהיתה מדורגת 4.8 בגוגל אבל הגיע לה, במקרה הטוב, 2.8.
היום השני – מלא תצפיות כולל Miradouro da Vista do Rei, העיירה Sete Cidades, מעיינות חמים בים האטלנטי Ponta da Ferraria
תקשיבו. לא משנה מה תראו בתמונות, זה פי אלף יותר יפה. גם בתמונות האפורות, שבהן אי אפשר לראות איך זה בטח נראה ביום בהיר, זה עדיין יפהפה. התחלנו את הבוקר הראשון שלנו עם כיוון אחד בראש, אבל אחרי בדיקה הבנו שהנראות לא תהיה טובה במיוחד אז שינינו כיוון. אבל יצא שעברנו בדיוק ליד התצפית Miradouri de Vista do Rei, שהיא אחת התצפיות המפורסמות ביותר באי, וגם בלוק של סרט אימה, היא מהממת.
מה שמעולה באי בכללי הוא שיש המון תצפיות, כולל זוויות שונות של אותו המקום, כך שאחרי שסיימנו להתלהב מהיופי, למרות שערפל, נכנסנו לרכב, ואחרי בדיוק 80 מטר עצרנו שוב ומהזווית הזאת היתה נראות הרבה יותר טובה. עדיין לא הוואו של התמונות, אבל באמת שזה לא משנה. קבענו במקום שנחזור פעם אחרת כי רואים כמה זה מדהים.
אחרי עוד כמה עצירות בדרך בתצפיות נוספות, נסענו לעיירה החמודה Sete Cidades עם בתים מקסימים ושקט טוטאלי. רק שומעים ציפורים מצייצות. זה מטורף, למרות שראינו לא מעט תיירים, הם מתמקדים כולם סביב כמה מקומות כך שרוב הזמן היינו לבד ברחובות. אכלנו במסעדה מזעזעת במיוחד והמשכנו למעיינות חמים מיוחדים שיש באמצע האוקיינוס.
Ponta da Ferraria הוא אתר טבע וולקני בחוף המערבי שמפורסם בזכות בריכת ים טבעית מחוממת. מי ים מתערבבים עם מים תרמיים תת-קרקעיים, כך שאפשר לשחות במים חמים בתוך האוקיינוס. למען ההגינות, המים נעים בין חמים לקרים, כי הגלים ממכניסים מים ל״בריכה״ והם מתערבבים עם הצד החם. יש אפילו אזורים שאפשר לראות את האדים יוצאים מהאבנים! האזור נוצר מפעילות געשית, והוא כולל מצוקים שחורים וסלעי לבה, כך שבמקרה הזה – the floor IS lava!
אפשר להגיע עם הרכב עד ממש כמה דקות הליכה מהמעיינות, ויש שירותים וחדרי הלבשה, אבל אנחנו לא השתמשנו בהן. קראנו שעדיף להגיע למעניינות האלו בשפל, אבל התעכבנו במקומות אחרים והגענו בערך שעה+ אחרי. היו לא מעט גלים, אבל הם לא נכנסים לתוך הבריכה עצמה, והחלק האחורי מאוד רדוד. אפשר להכנס לחלק העמוק יותר, אבל היה לנו קר מדי בחלק ההוא אז נשארנו בחלק האחורי בכיף.
מפה התכוונו לחזור ישירות לדירה כי כבר היה סביבות 16:30 ועוד היתה לנו נסיעה של 40 דקות חזרה, אבל כפי שציינתי קודם – בכל מקום יש נוף מטריף ועשינו עוד עצירות ספונטניות בדרך. התצפיות הן לרוב עצירות די קצרות כך שהן לא דורשות תכנון מראש, חוץ מאלו שאתם יודעים מראש שאתם רוצים לראות. ברוב המקרים, לא אוכל להגיד לכם איפה עצרנו כי פשוט ראינו משהו ועצרנו בלי לקרוא שילוט.
נסענו ישירות לסופר ענק לקנות דברים נוספים לדירה, כולל אוכל מוכן שרק מחממים, וקרסנו בבית. כשאני אומרת קרסנו, אני מתכוונת שאני לא יודעת מתי הילדים הלכו לישון כי אני נרדמתי ב-18:30 ורוני החמוד דאג שהילדים יהיו שקטים. קיצור, ישנתי 12 שעות ברצף, נראה לי שהשלמתי שעות שינה מ-2012.
היום השלישי: תצפית Miradouro do Pico do Carvão והאקוודוקט, Grota do Inferno, תצפית Miradouro da Ponta do Escalvado, העיירה Mosteiros עם חוף חול שחור ו-Moinho do Pico Vermelho
בבוקר נסענו לכיוון Grota do Inferno ובמסורת המקומית החדשה שלנו, עשינו כמה עצירות בדרך לתצפיות, חלקן מתוכננות וחלקן לא. התחלנו בתצפית שאני לא זוכרת את שמה ולא יכולה לבדוק כי זה מה שראינו. 🙂 אבל אנחנו זורמים עם הטבע בטיול הזה ופשוט צחקנו. והיי, השגנו עוד תמונה משפתחתית. 🙂
המשכנו ל-Miradouro do Pico do Carvão שהיה מהמם ממש והלכנו קצת מסביב גם לראות את התצפית מהצד השני. האמת היא שזאת תצפית שהתכוונו לראות אתמול, אבל הנראות היתה זוועה כשהגענו ולא יכולנו לראות כלום. המשכנו הלאה לעוד שתי נקודות של התצפית הזאת מזוויות שונות ואז נסענו לאקוודוקט.
האקוודוקט יפהפיה אבל היה מאוד קשה לראות כשהגענו כי הערפל היה כבד כל כך. למרות זאת, יצאנו מהאוטו והלכנו לכיוונו והאמת היא שהערפל רק הוסיף מימד מסתורי.
עברנו את האקוודוקט ועשינו הליכה קצרה של אולי 10 דקות. בת ה-12 התלהבה ברמות ואמרה שזה נראה כמו סצנה מסרט וביקשה להצטלם. על האקוודוקט יש צמחייה מהממת וגם מסביבה. למרות שהטיול הרגלי שלנו היה בכוח 10 דקות, כשחזרנו כבר התבהר ונראה שונה לגמרי.
יש תצפית מקסימה ממול ממש מעבר לכביש ובכלל לא ידענו כי כשהגענו הכל היה לבן אבל כשבאנו לעזוב את החנייה, פתאום ראינו שהתבהר אז חצינו מהר את הכביש כי היה מקסים. תראו בתמונות את ההבדל של כמה דקות על אותו המקום, זה מטורף! לכן אני אומרת, אם אתם מחפשים טיול שהכל כחול ומושלם, אז זה לא הטיול, אבל אם אתם זורמים עם הלא נודע ושינויים – אז זה כיף ברמות. זה מסתורי, זה יפה, וזה מיוחד.
מהאקוודוקט נסענו לטיול הראשון שלנו ב-Grota do Inferno. יש בעצם שני מסלולים שונים שיוצאים מאותו החניון וזה אחד מהם והוא הקצר יותר של 1.5 ק״מ. בסוף המסלול יש את אחת התצפיות המפורסמות ביותר בסאו מיגל ולמעשה – זאת התצפית שבגללה רוני אמר שאנחנו חייבים לקנות רחפן, מה שעשינו.
נכנסנו ליער בלי ציפיות גבוהות, ותוך דקות היינו מאוהבים. בכניסה מצד שמאל יש לגונה שצריך לרדת כמה דקות כדי להגיע אליה – החלטנו לחכות לסוף כדי להגיע אליה מכיוון שבכל מקרה ראינו שאי אפשר לראות את הלגונה באותה הנקודה. אחרי עוד דקה של הליכה, מגיעים לפיצול. שני הכיוונים מובילים לאותו המקום, אבל הצד השמאלי פשוט קסם ואני ממליצה לקחת אותו בהלוך. הרגשנו כאילו שאנחנו ביער הבמבוק ביפן, אבל בלי במבוקים אלא עצים אחרים. כמעט ולא היו אנשים, היה קריר, אפלולי, מסתורי וכל כך מיוחד. שלושת הילדים עפו על המקום, ואמנם הם יחסית גדולים, אבל הם הריצו כל מיני סרטים בראש, מצאו פינות שרצו להצטלם בהן – אפילו המתבגרת הצטלמה איזה 8 פעמים (וצילמה בעצמה המון).
להפתעתנו, היו כל מיני אזורים שהיה אפשר לרדת מהשביל הראשי לשבילים אחרים אבל בגלל השעה והידיעה שנהיה רעבים בקרוב, לא רצינו להתעכב. מצאנו כמה שנראו מדהימים ואנחנו ממש רוצים לחזור לשם יום אחר, בתקווה שנספיק. (אני כותבת את הפוסט תוך כדי הטיול כי אני חוששת שאשכח חלק מהדברים שעשינו).
לקראת סוף המסלול, מגיעים שוב לפיצול: בצד ימין יש מדרגות ובצד שמאל עלייה על אבנים. שניהם מגיעים לאותו המקום, לכן בחרנו את הצד השמאלי ואז ירדנו בימני. עד פה, הכל היה בעיקרון נגיש לעגלות, אם כי זה לא סלול אלא אבנים קטנות ואדמה, אבל נגיש. מפה, לא היה נגיש בכלל.
אחרי העלייה באבנים, יש עוד עלייה של סביבות 10 דקות שדי תלולה והיא גם עם סוג של מדרגות, כך שההמשך גם לא מתאים לעגלות אלא למנשא. כנראה שהייתי לוקחת מנשא לטיול הזה אם הייתי עם תינוק/פעוט. העלייה לא היתה קשה עבור הילדים שלנו, אבל ילדים קטנים יותר, סביבות 4-5-6, אולי יצטרכו קצת עזרה.
כשעלינו עד למעלה, היינו אמורים לראות מראה מרהיב במיוחד. במקום זה, ראינו את זה:
ואני אגיד לכם את האמת? זה נראה מדהים במיוחד 🙂 זה לא מה שהיינו אמורים לראות, אבל כפי שאמרתי, אנחנו זורמים עם מה שהטבע נותן לנו הפעם. אנחנו ממש ממש נשתדל לחזור לפה כי רוני, שתכנן את הטיול כשהייתי בעומס מטורף של עבודה, הראה לי בהמשך איך אמור להראות. הקטע הוא שלפי התחזיות, היתה אמורה להיות נראות טובה בבוקר, אבל בגלל העצירות שעשינו בדרך, כבר לא היה כשהגענו, והערפל הגיע מוקדם משתכננו. מכיוון שאלו הרים, יש הרבה מקומות בלי קליטה ולא יכולנו לבדוק את המצלמות כדי לדעת מה המצב, ובכל מקרה כבר למדנו שמה שרואים ב-10 בבוקר לא רלוונטי ב-10:10. אז ממש ננסה להגיע שוב כי זה אחד הדברים היחידים שבאמת מרגיש לנו פספוס בינתיים. ספוילר: הצלחנו להגיע ביום בהיר בסוף הטיול, תוכלו לראות בהמשך.
בדרך חזרה, כשהיה שוב פיצול, החלטנו לקחת את הכיוון השני. אם יש לכם ילדים סקרנים עם דמיון מפותח, אני ממש ממש ממליצה על זה משתי סיבות:
- נראה שאף אחד לא מגיע לשם – ראינו שני אנשים בלבד. מסיבה זו, יש מלא קורי עכביש מדהימים מדהימים מדהימים על הצמחייה, וכל הילדים שלי עפו על זה, כולל בת ה-14. זאת אומנות מדהימה ולא ראינו כאלו דברים מדהימים שלא נגעו בהם כבר המון זמן.
- האזור הזה נראה כמו סרט על מלון נטוש. יש מלא שולחנות פיקניק ואזורי ברביקיו שכבר לא בשימוש כל כך הרבה שנים שהם גידלו ירוקת וצמחייה יוצאת מהחורים של הברביקיו וזה מטריף! הדמיון של הילדים עף רחוק עם זה וגם שלנו, אם כי כנראה לשני כיוונים שונים. 🙂
חזרנו לאזור היציאה וראינו שוב את השילוט ללגונה ומכיוון שזאת ירידה קצרה, וראינו שהתחיל להתבהר (אבל כבר היה מאוחר לחזור ולטפס את הכל שוב), החלטנו לרדת ללגונה. שהיתה מדהימה ברמות אחרות. היתה שם בדיוק עוד משפחה אז הם צילמו אותנו וכמה שהתמונה מדהימה, תראו איך נראתה הלגונה אחרי 5 דקות, בלי צחוק.
צילמתי את הבנות שביקשו כמה תמונות, וכשסיימנו פתאום קלטתי שכל הצבעים השתנו. אין אין אין, אנחנו מתים על המקום הזה!
לארוחת צהריים נסענו חזרה ל-Sete Cudades ואכלנו הפעם בפוד טראק שהיה פחות דוחה מהמסעדה שאכלנו בה אתמול, אבל קשה לי להגיד שזאת היתה הצלחה. בגדול, לא תכננו מראש איפה לאכול ולא היתה לנו קליטה כשיצאנו מ-Grota, אז חזרנו לשם כי פשוט ידענו שיהיה איפה לאכול. ממליצה לכם ללמוד מהטעויות שלנו ולבחור מראש לאן תרצו להגיע לאכול. סיכום ביניים: 0/4 מסעדות טובות. אני שמחה לבשר שכשהפסקנו להגיע לנמל ול-Sete Cidades, האוכל השתפר פלאים.
אחרי ארוחת צהריים, נסענו ל-Monsteiros. בדרך, עברנו ליד תצפית שיום קודם בכלל לא יכולנו לראות. זה לא היה משהו שתכננו אתמול וגם לא היום אז אני לא יודעת איך קוראים לזה אבל היה מהמם. ניסיתי גם להשתמש ב-AI ובאתרים של reverse image search אבל לא קיבלתי תוצאות. קיצור, שאחד מכם תמיד יסתכל מסביב. אגב, כל פעם שיש תצפית שווה, 200 מטר לפני זה יש שילוט שכתוב שיש תצפית בעוד 200 מטר, אז אם אתם לא ממהרים, תמיד שווה להאט לקראתי כדי לראות אם תרצו לעצור.
המשכנו בדרך ל-Monsteiros וראינו שלט לתצפית שזכרנו שראינו שהיה כתוב איפשהו, אז פנינו לכיוון התפצית וזה היה שווה כל רגע! Miradouro da Ponta do Escalvado ממש ממש יפה, כל 360 המעלות שלו מהמם. בשלב הזה, הבנות לא רצו לצאת מהאוטו אז יצאנו רק אני, רוני ואיתן. נראה לי שזאת נקודה טובה להגיד שהתצפיות האלו הן בשבילנו, וחלק מהן מטריפות וגם הילדים יוצאים לראות, אבל אם לא בא להם, אנחנו נותנים להם להשאר באוטו. יש דברים, כמו הטיול בגרוטה, שאין להם בחירה, אבל איפה שיש לנו יכולת להיות גמישים איתם, אנחנו גמישים. בכל מקרה, אנחנו נמצאים במרחק כמה מטרים מהאוטו, והם גדולים ולא ירוצו לכביש. עבורנו, זאת החלטה שממש עזרה לנו בטיול הזה בינתיים כי זה נתן להם קצת שליטה ונתן לנו לראות את מה שאנחנו רצינו לראות בלי להתעצבן כל פעם שמישהו לא רצה לצאת מהאוטו. (אנחנו די בטוחים שהיתה להם רשימה של מי ישאר כל פעם אבל אין לנו הוכחות לזה.)
נסענו ל-Monsteiros ועשינו סיבוב ממש קטן בעיירה כשהחלטנו שאנחנו עייפים מדי. התכוונו לחזור לדירה, סביבות 40 דקות נסיעה, אבל הילדים שמעו את רוני מספר על החוף עם החול השחור וביקשו ללכת אז הלכנו. זה עוד משהו שאנחנו משתדלים לעשות עם הילדים עכשיו שהם יותר דעתניים. אם יש משהו שהם רוצים לעשות, וזה לא משהו שיעלה לנו המון כסף או ישנה לנו את התוכניות, אלא משהו כזה, אז אנחנו זורמים איתם כי בסופו של דבר, זה הטיול של כולנו.
החוף היה ממש ממש יפה והגענו אמנם שעות לפני השקיעה, אבל כשהשמש היתה נמוכה יותר. לא הבאנו בכלל בגדי ים אבל לילדים לא היה אכפת, הם חלצו נעליים ורצו בחול ובמים. היינו שם סביבות חצי שעה והם היו נשארים בכיף עוד שעה לו היינו נותנים להם, אבל בשלב הזה הייתי מאוד עייפה וקצת חששתי שלא אוכל לנהוג לעוד הרבה זמן. מחוץ חוף יש שירותים ושם מקום לנקות את הרגליים, שזה מאוד חשוב כי הן היו שחורות לגמרי עם החול.
הכוונה היתה לנסוע ישירות הביתה, אבל כפי שאתם כבר יודעים, זה לא טיול לפי תוכניות, וכמה דקות אחרי שיצאנו לדרך, ראינו פתאום טחנת רוח ממש ממש יפה ורצינו לראות אותה. מצאנו תצפית מאוד יפה ו… לא יכולנו למצוא את טחנת הרוח. הילדים חשוב שאנחנו ממציאים אותה והיו משוכנעים שאיבדנו את זה לגמרי. (את זה = השפיות, לא טחנת הרוח שבאמת איבדנו).
רוני מצא אותה על המפה והיינו באמת 4 דקות נסיעה ממנה אז נסענו לכמה דקות לראות אותה. קוראים ליפיופה Moinho do Pico Vermelho.
היום הרביעי: שייט לוויתנים ודולפינים ותוכניות מבוטלות
View this post on Instagram
את הבוקר התחלנו ממש מוקדם – קמנו ב-7, שזה לא קל עם מתבגרים (אצלנו בית הספר מתחיל ב-9 אז הם קמים ב-8). היתה לנו הזמנה לשייט לוויתנים שחייבים להזמין מראש – שבוע לפני כבר לא היה מקום ואנחנו בכלל לא הגענו בעונה חזקה. אנחנו הזמנו באתר Get Your Guide והיה מעולה בכל צורה אפשרית.
מתחלים בהדרכה קצרה שבו מסבירים כמה דברים חשובים, כמו לדוגמה סוגי חיות שאולי נראה וזה שמקדימה מרגישים את התזוזות הרבה יותר ומאחורה פחות. הבנות שלי החליטו לשבת מקדימה, ואני ישבתי מאחורה כי יש לי בחילות כשאני לא נוהגת בעצמי ברכב. הבן שלנו ישב ביני לבין רוני.
ההחלטה היתה מצוינת כי באמת בקושי הרגשנו משהו מאחורה, בעוד שהחלק הקדמי של הסירה היתה באוויר המון מהזמן כי שטנו מאוד מהר בחלקים מהיום. הכל ביחד היה 3 שעות מההתחלה על הסוף. ומה שהיה הכי מדהים, מעבר לעובדה שראינו המון דולפינים ואפילו לוויתן זרע, הוא שהזמינו את הבן שלי לשבת מאחורה עם הסקיפר שלימד אותו לשוט והוא אפילו השיט את הסירה כמה פעמים בעצמו! לנו זאת גם היתה חוויה מעולה כי היינו לבד שנינו פלוס היה הלנו שקט כי שיהיו בריאים הילדים שלי, הם מדברים מלא. נונסטופ.
סיימנו בסביבות 13 והיינו כבר רעבים אז אכלנו במסעדה (היחידה) במרינה וזאת היתה הפעם הראשונה שאכלנו אוכל טוב. לא המסעדה הכי טובה בעולם אבל בהחלט היה טעים ואכיל יותר ממה שאכלנו עד כה.
היינו אמורים מפה להמשיך ל-Santuário de Nossa Senhora da Paz, כנסיה עם עליה מטריפה על ההר (פחות אכפת לנו מהכנסיה, אבל זה מהמם מבחוץ ויש משם תצפית מטריפה) אבל איך שסיינו לאכול התחיל לרדת גשם, וראינו מהדרך את הגשם שנופל על הכניסה אז ויתרנו כי חששנו שנחליק במדרגות ובכל מקרה לא נראה כלום. הגענו חזרה לדירה בסביבות 15 והאמת היא שלקחנו את שאר היום באיזי. היינו ממש עייפים מכל השעות האלו בשמש וההליכות בימים הקודמים, ובכל מקרה ירד גשם בכל מקום שהיינו מגיעים אליו אז היה מיותר. יצאנו אחר כך לסיבוב על הים ואכלנו בעוד מסעדה לא טובה. למי שעדיין סופר: 1/6 מסעדות טובות. מזל שיש סופרים ענקיים פה וקנינו אוכל לדירה. אנחנו ממליצים בחום על Continente, יש אחד במרחק 8 דקות נסיעה מאיתנו בקניון Parque Atlantico.
היום החמישי: תצפית מטריפה מ-Santuário de Nossa Senhora da Paz, העיירה פורנס (Furnas), Caldeiras das Furnasֿֿ, אוכל שבושל במעיינות החמים והמעיינות החמים עצמם
היום יצאנו בבוקר והיה פשוט יפהפה! פעם ראשונה שלנו שבבוקר היה בהיר, מה שהיה לנו מצוין כי הפעם יכולנו להגיע לכנסייה שרצינו לנסוע אליה אתמול ובקושי הצלחנו לראות. הכנסיה נמצאת על הר אליו עולים עם הרכב, כמובן, ויש עלייה מיוחדת של כמה מדרגות. זה לא קשה לעלות אבל כמובן שלא נגיש במיוחד. יש תצפית מדהימה של 360 מעלות על הים וההרים ומקסים שם. יכולנו לראות גם את האזור בו שטנו אתמול והאי (שהיה הר געש) ששטנו סביבו אתמול, מה שהיה בכלל מהמם.
מפה המשכנו לעיירה Furnas. פוראנס היא אחת העיירות שמומלץ להשאר בהן במיוחד בתתור זוג, ואחרי שהיינו שם היום, בעלי כבר ביקש שנגיע רק שנינו לשם ברגע שנוכל כי יש כמה מלונות ממש ממש חמודים. אני בעד, אז אם מישהו זמין לבייביסיטר לשלושה ילדים שמדברים חמש שפות, דברו איתי בבקשה.
פורנאס עצמה מאוד חמודה, ועד שהגענו כבר היה 12 בצהריים. מעבר לעבודה שהעיירה עצמה מתוקה מאוד, יש באמצע העיר את Caldeiras das Furnasֿ, מעיינות גיאותרמיים טבעיים בתוך לוע של הר געש רדום. אפשר לראות את הפעילות הגעשית שכוללת מים רותחים, בוץ מבעבע ואדים עם גופרית – אז כן, קצת מסריח, אבל ממש ממש יפה ומרשים.
מפה הלכנו לאכול ארוחת צהריים. בפורנאס יש מאכל מיוחד מאוד ומקומי בשם Cozido das Furnas, נזיד בשר וירקות מסורתי ומפורסם בגלל שיטת הבישול המיוחדת: היא מתבשלת באדמה במשך כ-6 שעות על ידי חום גיאותרמי וקיטור וולקני. המנה עשויה מנתחי בשר בקר, חזיר ועוף (אפשר לבקש צמחוני או טבעוני), לצד נקניקיות מסורתיות (כמו צ'וריסו) וירקות שורש מקומיים כמו תפוחי אדמה, גזר, כרוב, קייל ושורש טארו. ברוב המסעדות מבקשים להזמין מקום מראש ואף להזמין מראש את המנה המיוחדת, אותה מכניסים לפתחים המיוחדים האלו ב-6 בבוקר והאוכל מתבשל בבורות מיוחדים בתוך האדים, מה שנותן להם טעם מעושן. אנחנו לא הזמנו מראש והיה לנו מזל שהיה מקום באחת המסעדות ואף היו להם מנות נוספות. אכלנו ב-Caldeiras e Vulcões, שזאת אחת המסעדות שמצאנו בשיטוט ברדיט, וזאת היתה המסעדה הכי טעימה שאכלנו בה עד עכשיו. הזמנו את המנה לשניים, שעלתה 40 יורו, עבורנו ההורים ואחד הילדים ובסוף חזרנו עם כמעט חצי מהאוכל הביתה, כך שזאת מנה ענקית ממש. ממליצה בחום רב. אחת הבנות הזמינה פסטה עצומה (לא ידענו שתהיה עצומה) וסלט ״צד״ שאכלנו 4 אנשים. טעים מאוד ומנות ענקיות. נסו להזמין מראש מקום.
אחרי ארוחת צהריים, הלכנו קצת בעיר למעיינות החמים ב-Terra Nostra Park. בפארק יש מלון שנראה מטריף, רוני כבר קבע שנגיע לשם לבד לחופשה זוגית. 🙂 אנחנו רכשנו כרטיסים מראש למעיינות שהכרטיסים טובים לכל היום, לא לשעה מסוימת, אז לא היינו לחוצים בזמן. חשוב לדעת שהמעיינות האלו יכולים להכתים את בגדי הים, אז תביאו איתכם בגדי ים ישנים או כהים. שלי, באמת, מבחוץ בסדר גמור, אבל יש לי מבפנים כתמים כתומים על הלבן, וגם בגד הים של הבן שלי עם כתם. בנוסף, אל תקחו מגבות לבנות. בעל הדירה שלקחנו השאיר לנו מגבות כהות גם וביקש ספציפית לקחת רק אותם למעיינות החמים.
יש במתחם שירותים וחדרי הלבשה אז התחלנו בכמה מעיינות חמים. אני מאוד ממליצה להביא נעלי מים – זה גם עוזר בתוך המעיינות וגם בהליכה ביניהן כי יש כמה מתחמים שונים. מבקשים להתקלח לפני שנכנסים (יש כמה מקלחות כמו של בריכה מחוץ למעיינות). המעיינות נמצאים בתוך גן מקסים אז כשמיצינו את הבריכות, החלפנו בגדים והתחלנו לטייל כי הגנים נסגרים ב-16:30 ורצינו לוודא שיהיה לנו זמן. המעיינות מאוד מאוד חמים אז כנסו לאט לאט – בעיניי זה פחות מתאים לילדים קטנים, למרות שראינו שם ילדים קטנים במים.
הגנים יפהפיים!! פשוט מקסימים, הכל ירוק ויפה ונעים. אני ממליצה לקחת מפה בכניסה כשמגיעים כי הם לא ענקיים אבל מספיק גדולים שאם אין המון זמן להסתובב, כדאי להבין איך לחזור לכניסה. 🙂
היינו אמורים להמשיך מפה לעוד גייזר גדול, אבל היינו כבר שפוכים. עד שהגנו לאוטו היה קצת אחרי 17 והיתה לנו נסיעה של כמעט שעה הביתה אז סיימנו פה. הזמנו ארוחת ערב או ב-Glovo שכתבתי עליו בעבר (יש לנו אותו גם בספרד) או ב-Uber Eats. משניהם הזמנו אוכל במשך הטיול.
היום השישי: אסיפות הורים ויום רגוע בעיר – שוק Mercado da Graça, סיבוב בעיר, חוות אננסים Plantação Ananases A Arruda ומשחקי קופסא ב-Game On
אנחנו גרים בפרוור של ברצלונה והילדים סיימו בית ספר ב-19.6 אבל אסיפות ההורים של סוף השנה היו היום, ב-25.6, אז מראש תכננו לצאת מאוחר אחרי 4 הפגישות (אחד לכל ילד פלוס פגישה עם המחלקה ללימודי ספרדית וקטלאנית). יצא שהיום היה יום פחות יפה וכל נקודות התצפית שרצינו להגיע אליהן היו אפרוריות, אז גם ניצלנו את זה ליום רגוע בעיר (שבגדול תכננו בכל מקרה, פשוט לא היה לנו יום ספציפי). מכיוון שישנו ממש במרכז פונה דלגדה, היינו כמה דקות הליכה משוק Mercado da Graça שהוא בעיקר שוק של אוכל (והמון אננסים!), אבל יש גם קצת פיצ׳יפקעס, גבינות וחולצות.
משם המשכנו ברגל למרכז העיר דרך הכבישים והסמטאות ופשוט שוטטנו לכיוון הים. העיר פשוט יפה, כל הבניינים יפים והיה נחמד סתם להסתובב. קצת טפטף עלינו אבל ממש בקטנה, ברמה שבכלל לא לבשנו את מעילי הגשם שלנו. אכלנו ארוחת צהריים בינונית בעוד מסעדה לא מוצלחת על הטיילת.
אחד הדברים המפורסמים ביותר באיים האזוריים הם האננסים המתוקים שלהם, ואחת האטרקציות שיש היא לבקר בחוות אננס. יש שלושה בסאו מיגל ולא היה לנו זמן לכולם (למרות שהכניסה חינם לכולם) אז הלכנו לותיק ביותר. איזו הצלחה! כאמור, הכניסה למתחם חינם ומקרינים סרט קצר על התהליך של גידול האננסים. ידעתם שלוקח מעל שנתיים? גם אנחנו לא. אחרי שסיימנו את הסרט הקצר, יצאנו להסתובב בחממות כשכל חממה נמצאת עם אננסים בשלבים שונים של הגידול. בואו נגיד שעכשיו אני מבינה למה אננס כל כך יקר.
יש מסעדה וחנות מזכרות ופה החינם נהיה לא חינם בעליל. 🤣 קודם נכנסנו למסעדה כי יש שם כל מיני דברים מעולים. העובד/ברמן נתן לנו שוטים של ליקר אננס שהיה פשוט מדהים. הילדים ביקשו לטעום אז נתתי להם גם. בעיקרון יש מגש של טעימות ב-12 יורו של כל מיני דברים קטנים כמו ריבת אננס וחרדל אננס ושוט של הליקר שקיבלנו בחינם, אבל ויתרנו עליו כי כבר היה לנו את השוט. במקום זה, הזמנו מיץ (שבפחות אהבנו כי זה היה מלא בחתיכות פרי), אבל גם הזמנו גלידת אננס ופרוסת עוגת אננס והיה מדהים! האננסים כל כך מתוקים שהם לא מוסיפים בכלל סוכר לעוגה. אני לא בטוחה כמה כדורי גדילה אמורים להגיע בכוס אחת, אבל הבחור עף על הילדים שלי ואמר שישים 3 כדורים כדי שלכל אחד יהיה, ואז הוא שאל את אנחנו רוצים עוד כדור ואמרתי שלא אבל הבכורה אמרה שכן אז הוא שם עוד.
חזרנו לדירה והאמת היא שהייתי כבר שפוכה, אבל כמה דקות הליכה מהדירה, ממש קרוב לשוק, יש בית קפה מיוחד בשם Game On. משלמים 5 יורו לאדם ואפשר להיות כמה שרוצים ולשחק כמה שרוצים. יש להם גם תפריט נשנושים – כריכים, מטוגנים והכל – וזה ממש לא יקר אז גם אכלנו שם. עפנו על המקום ברמות. היינו שם 4 שעות ולו לא היו סוגרים ב-22 באותו היום, היינו נשארים גם מאוחר יותר. הילדים לא רצו לעזוב והאמת היא שממש נהננו בלי קשר. זה גם נתן לנו לגלות משחקים חדשים שלא הכרנו והיו שניים שממש אהבנו אז הזמנתי אותם ביד 2 והם כבר חיכו לי כשהגענו הביתה. שימו לב שהוא סגור בימי שני ושלישי (נכון ליולי 2026) אז אם אתם רוצים ללכת, בדקו מראש מה הימים שהם פתוחים.
היום השביעי: חוות תה Gorreana Tea Factory, תצפית Miradouro do Tio Domingos, מפל Praia da Viola, תצפית ונדנדה ב-Farolim dos Fenais da Ajuda וגייזר Fumarolas da Lagoa das Furnas
התחלנו את הבוקר בחוות תה. נשמע משעמם אבל זה לא. היינו בטוחים שנהיה גג שעה, אבל בסוף היינו עד אחרי ארוחת הצהריים. הכניסה חינם וחופשית ואפשר לסייר עצמאית במפעל או לחכות לסיור מודרך (חינמי) באנגלית על ידי אחד העובדים. אני ממליצה בחום לחכות לסיור כי ההסברים היו מאוד מעניינים, למשל על ההבדל בין תה שחור לתה ירוק. בסוף הסיור יש גם טעימות תה בחינם וגם במסעדה יש תה חינם.
בסוף הסיור, יצאנו לטייל בין צמחי התה והאמת היא שזה ממש קילומטרים בין עצים ועל הרים שמשקיפים על הים וממש התבאסתי שלא הבאתי את הרחפן באותו היום. סיירנו במטע בסביבות שעה וקצת, אבל יכולנו להיות כפול הזמן כי המקום ענק. אני קמתי לא 100% באותו היום אז היה לי ממש קשה ללכת הרבה, ובכל מקרה כבר היה יחסית מאוחר אז חזרנו כדי לאכול ארוחת צהריים במתחם. היה טעים מאוד! אני מאוד ממליצה. גם האוכל וגם הקינוחים.
יש גם חנות מזכרות, כמובן, עם דברים סופר שווים. זאת היתה הפעם היחידה שהתבאסנו שאין לנו מזוודות כי היינו קונים כמה דברים שווים. מה שכן, ממש אהבנו את הכובעים של הפרות וקנינו אותן, ואנשים עפו עלינו ועצרו אותנו בכל מקום לשאול איפה קנינו אותם.
אחרי ארוחת הצהריים, נסענו למפל Praia da Viola, כשבדרך ראינו תצפית יפהפיה עם נדנדה בשם Miradouro do Tio Domingos. זאת אחת התצפיות שלא חיפשנו בכלל אלא פשוט הופעה לנו בדרך, כמו הרבה אחרים. בסאו מיגל יש מלא שילוט כל פעם שעומדים להגיע לתצפית, אז למדנו בעיקרון להאט כדי לראות אם זה מקום שנרצה לעצור בו, גם אם לא תכננו.
הגענו לאזור המפל והוא יפהפה! יש חניון קטן, והמפל הוא מול הים. בדרך למפל יש כמה בתי אבן שנראים כמו שיצאו מימי הביניים. ראינו כאלו בעוד מקומות גם אבל פה הם ממש הוסיפו ללוק של המקום.
המפל עצמו יפה וגדול, ואני לא יודעת אם מותר להיכנס למים אבל הם קרים. אין שלט כך שאני מניחה שאפשר, אבל לא היינו אפילו עם בגדי ים ובאופן אישי אני חושבת שקר מדי (בניגוד למעיינות החמים שמשאירים אתכם חמים כשיוצאים מהים עד שמספיקים להחליף בגדים). זה מקום פתוח של טבע, לא מקום מסודר עם שירותים ומקומות להחליף בגדים. יש גם עוד מסלול הליכה מסביב להר, אבל רצינו להמשיך לעוד מקומות היום כי זה היה היום האחרון שלנו באזור הזה של האי.
מפה המשכנו לתצפית מטריפה בשם Farolim dos Fenais da Ajuda. מסתבר שלא חקרנו מספיק מראש את המקום כי הגענו עד הסוף עם הרכב אבל זה לא מומלץ והיה לנו ממש מזל שלא נתקענו או שלא נפגע הרכב. עדיף לחנות איזה 500 מטר לפני וללכת את הסוף ברגל במקום לנסוע בדרך האפר. אבל התצפית מהממת, היה שם עוד זוג אחד בדקות הראשונות וזהו.
וגם פה היתה נדנדה ממש חמודה עם תצפית מקסימה וניסיתי לצלם את הילדים יחד אבל הם לא הסכימו אז תמונה זוגית איט איז 🙂
העצירה האחרונה שלנו להיום היה הגייזר שהיינו אמורים לראות ביום שהיינו ב-Furnas אבל לא היו לנו כוחות כבר. לא היינו רחוקים במיוחד ואני מאוד רציתי להגיע, אז נסענו ל-Fumarolas da Lagoa das Furnas (במילא אני הנהגת אז אם יש לי כוח – זה מה שחשוב). כמו השאר, המקום מקסים, ויש פה עוד אזורים פעילים גיאותרמית ומעיינות חמים בהם מבשלים את האוכל שאכלנו יומיים קודם. יש עלות כניסה של 3 יורו וכמו עוד מקומות באיים, רק שילמנו על המבוגרים (למרות שהילדים שלי לא קטנים). כמו בעיר שלשום, ראינו פה אזורים גדולים יותר עם המים המבעבעים והריח היה חזק יותר, אבל זה גם היה ממש מגניב לראות. אבל ההיילייט עבורנו היה שמצאנו את המקום שהמסעדה בה היינו יומיים קודם מבשלת את האוכל שאכלנו! אגב, באותו המקום יש פארק חבלים אבל צריך להרשם מראש, מה שלא עשינו, וגם ככה כבר היה די מאוחר ובאופן אישי רציתי כבר ללכת הביתה ולסיים את היום.
היום השמיני: תצפית Lagoa do Fogo (חחחחח אוקיי), המעיינות החמים Caldeira Velha, ארוחת צהריים במסעדה מעולה ואחה״צ רגוע
קמתי הפוכה היום וממש לא הרגשתי טוב, מה שקצת דפק לנו את התוכניות. כנראה ששבוע של נהיגות השפיע עלי ופשוט התעייפתי. היתה לנו הזמנה למעיינות החמים Caldeira Velha אז עזבנו מספיק מוקדם כדי לעבור בתצפית של Lagoa do Fogo. בעיקרון זה אומר ״לגונת האש״ אבל אנחנו קראנו לזה ״לגונת הערפל״ (fogo, הבנתם?) כי, ובכן, לא ראינו יותר מ-5 מטר קדימה. כשיצאנו הנראות היתה סבירה, וגם כשפנינו לכיוון היה בסדר, אבל אז נפל עלינו ענן בקטע קיצוני ביותר וזה היה גם מגניב לאללה וגם מפחיד לאללה. למזלי, כבר למדתי ביום השני שזה יכול לקרות אז אני תמיד עם משקפי הראייה שלי בשלוף (אני נוהגת עם משקפי שמש) וזה ממש חשוב לזכור לעשות כי היה אפילו קשה למצוא מקום לעצור את האוטו רק כדי להחליף משקפיים.
היה לנו כבר ברור בדרך שלא נוכל לראות שום דבר בשלב הזה פשוט רצינו להגיע למעניינות החמים, אבל זאת היתה הדרך. הגענו לתצפית והיה מדהים אז עשינו תמונה משפחתית. האמת היא שלא התכוונתי לצאת מהאוטו אבל ראיתי את התמונה חמודה של רוני עם הילדים ורציתי גם. (ספוילר: ביום האחרון תוכלו לראות איך זה נראה בלי ערפל כי עברנו לידו שוב).
המשכנו הלאה ממש לאט, מזל שלקחנו הרבה זמן אקסטרה. כלומר, ידענו שיקח חצי שעה להגיע אז לקחנו שעה כדי להספיק לתצפית בלי לחץ. הגענו לחנייה של המעיינות החמים Caldeira Velha ויש לי פה כמה הערות שחשוב לי שתקראו. קודם כל, מבחינת נגישות, אם יש כסא גלגלים או עגלה, חובה להוריד אותם בכניסה ולא בחניון כי מהחניון העלייה היא רק במדרגות ויש הרבה מהן, כמה עשרות. שנית, ממש ממש מומלץ להזמין מראש כרטיסים מכיוון שהם מגבילים כניסה. אנחנו רכשנו כרטיסים מראש (למעשה, היינו אמורים להגיע רק מחר, אבל שינינו את התוכניות כי ידענו שהיום יהיה יום פחות יפה אז שמרנו את התוכניות של היום ליום יפה יותר). היו לנו כרטיסים לשעה 10:30 וזה נותן כניסה לשעה וחצי. נכון לכתיבת שורות אלו, אין כרטיסים לעוד שלושה ימים. כשהגענו, היתה עוד משפחה שהגיעה ספונטנית ואמרו להם שאין כרטיסים עד 14:30. לא יודעת מה המשפחה בחרה לעשות אבל אנחנו היינו פשוט עוזבים והולכים למקום אחר. ודבר אחרון: גם המעניינות האלו עם גופרית ועוד כל מיני מינרלים ויכולים גם הם להכתים את בגד הים אז גם פה עדיף להיות עם בגד ים כהה או שלא אכפת להם אם ישנה קצת צבע. כפי שציינתי, אצלנו באמת יש כמה כתמים על בגדי הים, הרוב בפנים ולא בחוץ אז לא רואים, אבל זה משהו שצריך לדעת.
המעיינות נמצאות באמצע יער ממש יפה אבל קטן יותר ממה שהיה בפורנס. יש תאי הלבשה ואפשר לשכור לוקר ב-2 יורו. היה כתוב שהלוקרים גדולים אז לקחנו אחד, אבל הוא היה ממש קטן ובקושי נכנסו לו שני תיקי גב קטנים. אנחנו היינו עוד בסדר מכיוון שלא הרגשתי טוב אז לא נכנסתי למים, לכן לא היתה לי בעיה לשמור על תיק נוסף. בזמן שהם היו במעיינות, אני נכנסתי למוזיאון הקטן שמסביר לא רק על המקום בו היינו אלא בכלל כל הפעילות הגעשית באי. זה מאוד מעניין בעיניי.
יש שני אזורים של מעיינות חמים, פלוס מפל שאפשר להכנס למים אבל הם לא חמים (ממה שאמרה לי המשפחה, כמובן). כשכולם סיימו, הם החליפו בגדים ויצאנו לכיוון מסעדה מאוד מומלצת (בצדק). הנסיעה עצמה רק רבע שעה בערך, אבל עד שמחליפים בגדים, עד שמגיעים לאוטו, עד שחונים וכ״ו, כבר היה 13 כשהגענו למסעדה.
למסעדת Restaurante Associação Agrícola de São Miguel כדאי להזמין מקום מראש אבל דווקא לא הזמנו. המסעדה ענקית ולמזלנו היה מקום עבורנו (וזה היה מצחיק כי ראינו שם כמה זוגות שראינו במעיינות החמים). אנחנו, כאמור, היינו עוד ביוני, אבל אני ממש ממליצה להזמין מקום מראש בעונות החזקות יותר. המסעדה היא מסעדה בשרית לא כשרה בכלל (לא ראיתי אם יש פירות ים אבל רוב הסטייקים ברטבים של שמנת מסוג כלשהו). אני בטוחה שאפשר לבקש בלי רטבים. הסטייקים ענקיים ומגיעים עם תוספות ולא יכולנו לסיים אותם.
היינו יכולים בקלות להזמין 3 סטייקים לחמשתנו ועדיין לקחת איתנו שאריות לדירה (הילדים שלי כבר אוכלים מנות של גדולים) אז תרגישו חופשי לחלוק מנות. הבת שלי לקחה מנת ילדים של פסטה והיא היתה ענקית. בכלל, מנות הילדים בסאו מיגל, מהניסיון המועט שלנו, מאוד מאוד גדולים. היו מלא קינוחים ממש מעניינים אז הזמנו כמה למרכז השולחן. בשלב הזה כבר בקושי תפקדתי אז ביטלנו את שאר התוכניות להיום (ובמילא הכל היה אפרורי), עברנו בקניון לקנות עוד קצת אוכל (כולל אוכל לארוחת ערב) וחזרנו לדירה. בכל מקרה היה היום משחק במונדיאל, כנראה של צרפת, ורוני צרפתי.
היום התשיעי: יום אפרורי וגשום, הגנים הבוטניים Jardim Botânico António Borges, המבצר עם מוזיאון הצבאי, ובחזרה ל-Game On
היום גם היה אפרורי כמו אתמול אבל בתוספת של גשם קל. עדיין לא הייתי 100% אז התאים לנו יום רגוע בעיר. הלכנו ברגל ברחובות היפים של העיר ונכנסנו לגנים הבוטניים. הייתי בטוחה שנהיה שם איזו חצי שעה ונמשיך הלאה אבל בפועל היינו שם המון זמן. מעבר לעובדה שהם מאוד יפים, יש שם מלא חיות, ולמרות שהילדים שלי גדולים, כולם התלהבו מכל החיות ולפעמים הסתכלנו רבע שעה על תרנגולת והאפרוחים, עוד איזו רבע שעה על ברווזים ובגדול היה מאוד נחמד. המקום עצמו מאוד מאוד יפה ונעים ויש מבצר קטן חמוד שאפשר לעלות אליו. בגנים יש גם בית קפה שלא נכנסנו אליו אבל שתדעו כי אני חושבת שהיה יום ראשון ורוב המקומות היו סגורים מסביב.
אכלנו ארוחת צהריים בעוד מסעדה מומלצת Suplexio במרחק 10 דקות משם והלכנו ברגל חזרה לנמל. בקצה של כל המסעדות בנמל יש מבצר ישן שהוסב למוזיאון על ההסטוריה הצבאית של האי. ההסברים כתובים גם באנגלית כך שאפשר לקרוא וזה בעיקר מעניין כי התצפית יפה וגם סופר מגניב לראות את הבגדים, הנשק וכ״ו. גם פה רק גבו על שנינו ההורים, לדעתי זה גם היה 3 יורו. היינו שם איזה 45 דקות ואז ירדנו לטיילת לאכול את הגלידה הכי לא טעימה שאכלתי בחיים שלי.
חזרנו לדירה לאיזה שעתיים ויצאנו שוב ל-Game On, המקום עם כל המשחקים שהילדים ממש ביקשו ללכת אליו שוב. הפעם היה לנו פחות מזל, כי הם סגרו מוקדם, אז לא יכולנו להיות כל הערב כל שלשום, אבל היינו איזו שעה וחצי ואלו הספיקו לנו.
היום העשירי: קניונינג (ספורט אתגרי במים), טיול ב-Parque Natural da Ribeira dos Caldeirões, תצפית כלשהי מהדרך שראינו מהכביש, והתפצית של Lagoa do Fogo
את היומיים האחרונים של הטיול השארנו להשלמות בכוונה, מתוך ידיעה שנצטרך לשנות תוכניות כמה פעמים ומזל שזה מה שרוני תכנן לנו כי ביומיים האחרונים הספקנו לחזור למקומות שלא הספקנו לראות טוב בגלל מזג האוויר. את הבוקר התחלנו בספורט אתגרי בשם קניונינג (canyoning) שכולל טיפוסים וקפיצות למים. היינו אמורים לעשות את זה כולנו, אבל הקטנה לא הרגישה מספיק טוב לזה אז רוני הלך עם איתן וסופי ואני וקלואי עשינו טיול של שעה בפארק עצמו. חשוב: את הכרטיסים לקניונינג צריך להזמין מראש, אפילו כמה שבועות מראש, כי הם מאוד מגבילים את כמות האנשים. אנחנו הזמנו פה.
הקניונינג הוא לא חוויה מאוד קלה. זה לא בהכרח לאנשים שהם בקושר עילאי, אבל גם לא לאנשים שבכלל לא זזים. ממה שהם מספרים, היתה להם הליכה לא קטנה כדי להגיע למקומות בהם הם טיפסו וקפצו. כשהגענו, נתנו לנו חליפה שלמה לשים מעל בגד ים, כולל גרביים ונעלי מים מיוחדים, ושמו עלינו רתמה. הבגדים מאוד צמודים אבל מתרחבים כשמתחילים להירטב. נפגשים בחניון של Parque Natural da Ribeira dos Caldeirões ומשם יוצאים לדרך. הם דיווחו שהיה כיף אבל פיזית לא היה קל, ולמי שיש פחד גבהים זה כנראה פחות מתאים מכיוון שיש מקומות שפשוט קופצים למים מגובה רב. אני קצת מבואסת שלא יצא לי לעשות את זה, אבל אחרי יומיים שלא הרגשתי טוב גם ככה, בטח הייתי מאוד חלשה ואולי הייתי ממש סובלת אז הכל לטובה.
כל האירוע של הקניונינג הוא סביבות שעתיים אז בזמן הזה אני וקלואי הלכנו לסיבוב בפארק. התצפית מטריפה, העצים יפים, וזה מקום שהגיעו אליו המוני אנשים בזמו שחיכינו לאחרים לחזור כך שזאת נקודה מאוד יפה בלי קשר לאם הולכים לקניונינג. יש בדרך מפל ממש יפה וכמה בתי אבן ישנים שבתוכם יש קצת הסברים על האזור. היה מאוד חמוד וזה שרף לנו איזו שעה וחצי. בשלב הזה, התלבטתי אם לנסוע איתה באוטו לאחד המקומות שלא הספקנו וחלק מהם היו באמת רק במרחק של 20 דקות נסיעה, אבל לא ידעתי אם הקניונינג הוא שעתיים, שעתיי וחצי, או שלוש שעות ולא היתה לי קליטה אז לא יכולתי לבדוק. לא רציתי לקחת סיכון שנחזור אחריהם וכל הדברים שלהם ברכב אז בסוף נשארנו. יש בפארק גם בית קפה וחנות מזכרות אז גם עשינו סיבוב בחנות המזכרות. 🙂
היינו מורעבים, ואחד המדריכים של הקניונינג המליץ על מסעדת בופה שהיתה במרחק של איזו רבע שעה נסיעה משם אז לשם נסענו. היה מעולה! 14 יורו לאדם לבופה קטן אבל מאוד טעים עם בשרים, ירקות, סלטים, מרקים, ותוספות. למסעדה קוראים Os Melos וראינו שם עוד אנשים שהיו בקניונינג 🙂
בשלב הזה בעלי היה שפוך וגם שני הילדים שעשו איתו את הקניונינג, אז החלטנו לחזור הביתה. בדרך ראינו איזו תצפית שנראתה יפה אז עצרנו והיא באמת היתה מדהימה. הבכורה לא רצתה לצאת אבל הקטנים כן אז היא נשארה ברכב ויצאנו ארבעתנו לראות את כל היופי הזה. אני לא יודעת איזו תצפית זאת היתה, זה עוזר שזה בצד ימין לפני כיכר?
נכנסנו חזרה כדי לנסוע לדירה אבל היינו מאוד קרובים ל-Lagoa de Fogo איפה שהיינו לפני כמה ימים ולא ראינו מטר קדימה, אז הוא אמר: יאללה, בואי ניסע, זה במילא קרוב ובדרך הביתה וכך היה.
ותקשיבו, היה שווה לחזור לשם. יפה ברמות! הילדים יצאו מהאוטו כדי לשחזר את התמונה מכמה ימים קודם (עד כמה שיוכלנו). הורדתי אותם ממש בתצפית ונסענו לחנות כי ספציפית פה החניה היא כמה דקות הליכה משם. נכנסנו לאוטו כדי לחזור הביתה ואז ראינו עוד תצפית אחרי 500 מטר שהיתה עוד יותר יפה. בשלב הזה הילדים אמרו leave me in your mother ורוני ואני יצאנו לבד לראות את הקלדרה ולעמיד פנים שאנחנו בטיול זוגי. פה כבר סיימנו את היום ובאמת חזרנו לדירה.
היום האחד עשר והאחרון: בחזרה ל- Miradouro da Grota do Inferno, ההיילייט של הטיול, אריזות לקראת הטיסה הביתה לפנות בוקר וסרט
קמנו היום ביקיצה טבעית, עד כמה שניתן עם כל השחפים והתרנגולים, ויצאנו די מאוחר מהדירה, בסביבות 11. המטרה היחידה שבאמת היתה לנו היום היתה לחזור ל- Miradouro da Grota do Inferno שכל כך אהבנו בערפל, אבל רוני אמר שהתצפית שלה היא מהמפורסמות באי. היה לי כזה פומו שכל הטיול רק חיכיתי לחזור לשם וזה היה שווה את זה בכל צורה אפשרית.
הפעם, בגלל מזג האוויר היפה, היו הרבה יותר אנשים מהפעם הקודמת אבל עדיין לא היה עמוס בכלל, חוץ מאשר כשהגענו לנקודת התצפית. אבל גם שם, אנשים מאוד כיבדו אחד את השני ועמדו בתור כדי להצטלם כל משפחה לבד. ההליכה לתצפית עדיין ארכה סביבות 45 דקות, במיוחד כי ראינו בדרך ארנבון פצפון וחמודון ואיכשהו יצא שפשוט בהינו בו במשך 20 דקות, מה שכמובן גרם לעוד אנשים לעצור לידנו כדי לראות על מה אנחנו מסתכלים.
עלינו עד למעלה ותקשיבו – וואו. פשוט וואו. להגנתי, עפתי על המקום כשהיה שרוי בערפל, אבל שום דבר לא הכין אותי ליופי שנגלה בפנינו הפעם.
הפעם גם עלינו אחרי זה לתצפית אחרת שבצד השני שמשקיף על כל הדרך וגם זה היה ממש מקסים. הקטע הוא שממש תוך דקות אחרי שהצטלמנו בתצפית עצמה, התחיל לרדת ענן, וכפי שרואים כבר בתמונה של התצפית השנייה (הרחוקה יותר), הצבעים כבר התאפרו. זה פשוט קטע, אי אפשר לדעת למה לצפות.
חזרנו לדירה לנוח קצת כי בערב יצאנו לסרט שרק התחיל ב-21:30, צעצוע של סיפור 5. הסרטים באנגלית אצלנו נמצאים בקולנוע רק שבוע או שבועיים וידענו שיש סיכוי טוב שכבר לא נוכל לראות, ומכיוון שגם ככה היה יום רגוע, הלכנו לקולנוע. הסרט מעולה ממש, למי שרואה באנגלית. לא יודעת איך זה מדובב לעברית.
וזהו, חזרנו לדירה, הלכנו לישון, וקמנו כמה שעות אחר כך כדי לנסוע לשדה התעופה וחזרנו הביתה, עייפים אבל עם שמחה בלב אחרי טיול ממש מדהים.
