קיוטו, בעיניי, היא אחת הערים המתויירות היותר מרתקות ביפן. היא יפהפיה ומסורתית, אבל גם מודרנית וקלה לניווט. קיוטו ידועה בתור עיר הגיישות, אותן ניתן לפעמים לראות מתהלכות בערב באזור גיון (Gion). אנחנו ממש ממליצים להגיע אל קיוטו עם ילדים – אם אין לכם זמן לקיוטו ואוסקה, עדיף להיות בקיוטו. אוסקה נמצאת כחצי שעה נסיעה ברכבת מקיוטו כך שלא חובה ללון בשתי הערים. מכיוון שזה היה הטיול השלישי שלנו ביפן, והפעם השלישית שלנו בקיוטו, היו מספר מקומות אליהם לא הגענו בביקור הזה, כמו המקדש הזהב. בסוף הפוסט תוכלו לקרוא על האטרקציות האלו ועוד שאליהן לא הספקנו להגיע כדי שתוכלו לתכנן את הטיול שלכם בצורה הכי טובה. לפני שנתחיל, אני ממליצה לבדוק את המדריך שלנו על יפן עם ילדים , שם תוכלו לקבל מידע על ה-JR Pass, מלונות מומלצים בטוקיו , איך לחסוך כסף ביפן ועוד המון מידע. הכי חשוב, בפוסט של טוקיו עם ילדים תוכלו לקרוא את כל המידע הכללי על יפן כמו אוכל, תחבורה בכללי ועוד. על מנת שלא נאריך מדי את הפוסט, לא נפרסם אותו מחדש פה – אנחנו ממש ממליצים לקרוא את הפוסט על טוקיו לפחות עד לתחילת המסלול מכיוון שכל המידע שם רלונטי לכל יפן. ואל תשכחו להצטרף לקבוצת הפיסבוק שלנו מטיילים ביפן עם ילדים.
תחבורה בקיוטו
קיוטו בנוייה בצורת גריד ומאוד קל להסתדר בה ברגל ובתחבורה ציבורית (אוטובוסים יותר מרכבות). יש תחנת רכבת אחת ענקית של JR שלא נמצאת במרכז העיר. יש שני קווי מטרו ואינספור אוטובוסים וכמובן שגם פה הכל כתוב באנגלית והשילוט מאוד ברור. קיוטו לא גדולה במיוחד ואם הכוונה היא ממש להשאר בעיר, עד עדיף לקחת מקום לינק שקרוב לכמה שיותר אטרקציות מרכזיות כי מאוד קל לטייל בקיוטו ברגל. לרוב, כשמגיעים לקיוטו כבר יש פאס JR פעיל, אבל התחנה היחידה היא התחנה המרכזית שלא פועלת בתוך העיר. מה שכן, למרות שניתן להגיע ב-JR לחלק גדול מהאטרקציות מחוץ לעיר, כמו יער הבמבוק ומקדש פושימי אינרי, הרבה פעמים תמצאו שיהיה מהיר יותר לקחת את המטרו שקרוב אליכם. בעיניי, אם זה חוסך הליכות מיותרות ובמיוחד אם זה חוסך זמן, עדיך להוציא עוד כמה שקלים ולהגיע במהירות ובקלות ליעד.
העלות לאוטובוס בקיוטו היא 230 ין למבוגר ו-120 ין לילד מגיל 6, אבל כרטיס יומי לאוטובוס עולה 500 ין למבוגר ו-250 ין לילד, כך שאם הכוונה שלכם היא להשתמש בו יותר מהלוך חזור ביום אחד – שווה לרכוש כרטיס יומי לאוטובוס. יש גם כרטיס יומי למטרו וכרטיסים משולבים. כמו תמיד, חשוב להבדוק מה עובד ולאן כשאתם מחליטים לרכוש כרטיסים יומיים לתחבורה ציבורית.
לינה בקיוטו
במידה ורוב הביקור שלכם מתוכנן סביב טיולי יום מחוץ לקיוטו, יתכן וישתלם לכם ללון קרוב יותר לתחנת הרכבת. הרבה אנשים אוהבים לקחת מלון או דירה קרוב לשוק נישיקי (Nishiki Market). יש המון מסעדות בסביבה והרבה תחבורה ציבורית. מי שמחפש לינה יותר מסורתית יעדיף את אזור גיון (Gion) ו-Higashiyama. אנחנו, אישית, היינו כל פעם בהוסטל K's House Kyoto שממוקם בערך 8 דקות הליכה מתחנת הרכבת JR ו-3 דקות הליכה מתחנת מטרו. זאת היתה הפעם השלישית שלנו במקום הזה ספציפית: הפעם הראשונה היתה לפני שנולדו לנו ילדים, בפעם השנייה היינו עם תינוקת בת שנה, והפעם השלישית היא כבר היתה בת 7.5 והתווספו אליה תאומים בני 5. יש בהוסטל חדרים לחמישה (וכמובן גם דורמס) והשירותים ומקלחות משותפים בכל קומה. יש גם מטבח לשימוש כללי בבניין ומסעדה עם ארוחת בוקר טעימה וזולה, ויש ימים שגם פתוח לארוחת ערב. חוץ מאיתנו, היו עוד מספר משפחות עם ילדים בהוסטל. אנחנו לקחנו חדר לחמישה שהיה מורכב משתי מיטות קומותיים ומיטת יחיד אחת. האזור מאוד שקט מצד אחד, ומאוד נגיש מצד שני, והשירות מעולה. יש גם מספר מכונות כביסה (300 ין למכונה) ומייבש (חינם). פה תוכלו לקרוא על עוד מלונות והוסטלים מומלצים בקיוטו למשפחות.
קיוטו גם ידועה בתור העיר עם הריוקנים (Ryokan) הטובים ביפן. ריוקן הוא סוג לינה יפני מסורתי בו מתארחים אצל משפחה וישנים על מזרוני טטמי (tatami), עם מקלחות משותפות. חוויה מאוד מומלצת למי שמגיע בפעם הראשונה ליפן. לחילופין, ניתן להזמין מקומות לינה בסגנון יפני מבלי להתארח בריוקן ספציפית (שזה מה שעשינו באוסקה).
קיוטו עם ילדים – היום הראשון – מוזיאון הסמוראי, שוק נישיקי (Nishiki Market), ארוחת ערב מסורתית
הגענו לקיוטו מארבעה ימים באוסקה, זרקנו את הדברים בהוסטל והלכנו למוזיאון הסמוראי. מוזיאון הסמוראי נמצא באמצע שוק Nishiki והיה הרבה יותר טוב משציפינו. זה מתחיל מסיור קטן עם שאלון באנגלית ומידע על ההסטוריה של הסמרואי (ונינג׳ות). הילדים שלנו דוברי אנגלית אבל אפשר לתרגם את הכל – אני עדיין ממליצה על הסיור לילדים גדולים יותר, זה אמנם רק חצי שעה, אבל בעיקר מידע וקצת הדגמות (למשל על חריקירי). בהמשך יש מופע סמוראי קצר עם חרבות שהיה ממש מגניב.
ואז עלינו למעלה להתחפש לסמוראי, להצטלם ולהשתמש בקצת נשק של סמרואי. זרקנו כוכבי נינג׳ה (גם הילדים – הפרידו את המשפחה שלנו מהמבוגרים האחרים בסיור כדי שתהיה לנו יותר שליטה על הכוכבים), נשפנו ב-blow darts (רק אנחנו המבוגרים, הילדים היו קטנים מדי) ובאמת שהיה כיף בטירוף. הילדים היו בעננים וגם לנו זה היה מעניין ואני ממש ממש ממליצה בחום על המקום. ללא ספק, זאת היתה אחת החוויות הכיפיות של הטיול, אפילו יותר מדיסנילנד (אולי כי היינו כבר בדיסני פריז בעבר). פה אפשר לקנות כרטיסים מראש – ממש מומלץ, במיוחד בתקופות מתויירות יותר כמו הקיץ ופסח.
יצאנו לשוק נישיקי והסתובבנו בין הביתנים והחנויות והילדים היו בשילוב של שוק והתלהבות מהמאכלים שם (לא ללב חלש). חשוב לציין שיש המון מאכלי ים על מקלות ובכל מיני צורות מעניינות, כך שמי שממש לא רוצה להחשף לזה, אולי עדיף שיוותר. יחד עם זאת, בעיניי זה מדהים, גם אם לא הייתי אוכלת את הדברים האלו, וברוב הביתנים אין בכלל פירות ים ויש מלא אוכל מסורתי יפני, ממתקים, ועוד.
חזרנו להוסטל ברגל, מרחק של בערך 20 דקות הליכה, התקלחנו ואז נפגשנו עם בני דודים שלי מארה״ב שממש ממש במקרה הגיעו ליפן באותו הזמן כמונו ונפגשנו לארוחת ערב. אכלנו במסעדה ממש מעולה, האוכל היה טעים ברמות אחרות, והישיבה בסגנון יפני (על הרצפה עם הרגליים מתחת לשולחן). למסעדה קוראים Kushikura והיא קרובה לשוק נישיקי, ועדיף להזמין מקום מראש. היינו 9 אנשים וקיבלנו חדר פרטי. אפשר גם לאכול ממש מול המטבח ולראות איך הם מכינים את האוכל.
בעיקרון יש להם שלושה סטים של ארוחות שמהם צריך לבחור ואפשר להוסיף לזה עוד. יש גם גרסאות צמחוניות למי שלא אוכל בשר, וגם אפשר להחליף את אחת המנות (הם כמו טאפסים) אם רוצים.
היום השני – יער הבמבוק בארישיאמה (Arishayama) ומוזיאון הרכבות
למחרת, נסענו ליער הבמבוק המקסים. היינו שם בפעם הראשונה 8 שנים קודם בתור זוג בלי ילדים, והפעם היה משמעותית יותר מתוייר, אבל עדיין מקסים. לקחנו את הרכבת לארשיאמה ומשם הלכנו ברגל ליער. ההליכה לא נורא ארוכה, בערך רבע שעה.
עברנו דרך היער ואז פנינו שמאלה בסופה והמשכנו לטייל. באופן מצחיק, הגענו למקום שבו הגענו בצורה לא מתוכננת גם בביקור 8 שנים קודם, אז צילמו תמונות של לפני ואחרי. בהמשך הנהר ישבנו לקפה ולהתקרר כי היה יום מאוד חם (בכל זאת – אמצע אוגוסט). יש ממול גם את יער הקופים אבל בגלל החום הכבד במיוחד שהיה באותו היום, החלטנו לוותר, בעיקר כי הבנו שהעליה לשם לא קלה והיינו די שפוכים כבר מהימים האחרונים.
חזרנו לקיוטו ונסענו למוזיאון הרכבות שהיה פי מיליון יותר מגניב משציפינו. רוב הזמן המוזיאון נסגר ב-17, אבל בשבוע שהיינו דווקא נסגר ב-19 מספר פעמים בגלל החג שבדיוק היה, אז כדאי שתבדקו מראש, במיוחד אם זאת אטרקציה שנייה לאותו היום. היינו במוזיאון הרכבות קרוב ל-4 שעות ואילולא השעה והעובדה שכבר הלכנו המון באותו היום, היינו נשארים עוד.
יש מלא פעילויות לילדים ויש גם הגרלות בשביל הסימולאטורים. צריך לגשת לעמדת הסימולאטורים כדי לקבל פתק עם מספר לכל משתתף ואז אומרים לכם מתי ההגרלה. את תוצאות ההגרלה מראים על מסך במקום אחר (באותה הקומה). אנחנו זכינו ב-3 מתוך 5 – שתכלס זה מה שהיינו צריכים כי יש לנו שלושה ילדים. היה ממש מגניב, הם ״נהגו״ ברכבות, הקטנים קיבלו רכבת רגילה והגדולה קיבלה שינקנסן (המכשור שונה וזה בטח לפי גיל). יש גם ביגוד של נהגי רכבות והילדים נהנו מהתחפושות. יש במתחם מסעדה גדולה מאוד שמשקיפה על פסי הרכבת הרבים, אבל לא יצא לנו לאכול שם אבל המחירים טובים והבירה באותו המחיר כמו הקולה, רק אומרת.
קנינו כמה בנטואים בתחנת הרכבת ובכוחותנו האחרונים חזרנו להוסטל לאכול ארוחת ערב.
היום השלישי – מקדש פושימי אינרי (Fushimi Inari) ונארה (בערך)
נשפכנו בהוסטל מעייפות ולמחרת קמנו ונסענו למקדש המהמם פושימי אינארי Fushimi Inari עם כל הטורי הכתומים. גם הפעם, היה הרבה יותר עמוס מהביקור הראשון שלנו, אבל הביקור הראשון שלנו היה בשיא החורף אז לא היו הרבה תיירים בשום מקום. מה שכן, בטיול הזה נהייתי אלופה במציאת דרכים לצלם את הילדים בצורה שנראה שאין עוד אנשים סביבנו.
בעיקרון לא אמורים לעלות עם עגלות (אני חושבת שאסור) והחלק השני מורכב מהרבה מדרגות אז עדיף לטייל עם מנשא או לדלג אם אתם מטיילים עם תינוקות/פעוטות. הכניסה חינמית וזה מקום מהמם ממש, אז בעיניי שווה להגיע גם אם זה רק לחלק קטן יחסית (אם יש לכם ילדים קטנים שיכולים ללכת קצת).
עלינו חלק גדול מהדרך אבל לא את הכל כי רצינו להספיק להגיע לנארה. נפגשנו עם חברה מאוסקה שאותה פגשנו בהוסטל בטוקיו 8 שנים קודם לכן (רואים למה אנחנו אוהבים הוסטלים?) ואכלנו משהו קטן ממש קרוב למקדש ולתחנת הרכבת ויצאנו לכיוון תחנה הרכבת JR שממש מול המקדש.
קצת הסטוריה שלנו על נארה: אנחנו לא מצליחים להגיע למקדש. ניסינו להגיע 4-5 פעמים לנארה וכל פעם לא הולך. בביקור הראשון, הספקנו להגיע ולראות את האיילים, אבל המקדש כבר היה סגור. בטיול השני היה משהו עם מזג אוויר ואז שוב רצינו ולא הלך. בטיול הזה, רצינו להגיע כשעוד היינו באוסקה ואז היה טייפון. הפעם, לא סיימנו את כל המסלול של פושימי ספציפית כדי להגיע לרכבת מספיק מוקדם כדי שנספיק להגיע בזמן. הלכנו לתחנת הרכבת שממש ממול ו… היה סגור כי היתה תאונה במסלול. אמרו שיעברו שעתיים עד שיפתח. אז הלכנו לתחנה שהיא לא JR – סבבה, נשלם, אבל לפחות נגיע. אבל לא, היה עומס מטורף ולקח המון זמן עד שיכולנו לעלות על רכבת. הגענו לאזור נארה – מבול. מה-זה מבול, לא יכולנו אפילו לחצות כביש. מבול מטורף, שאין מצב שיהיה אייל אחד בחוץ. בסוף הסתובבנו וחזרנו לקיוטו ואמרנו: never again. הייקום אומר לנו שנארה לא בשבילנו אז נקשיב ליקום. אבל דעו לכם שנארה אמורה להיות מהממת. עשינו קצת שופינג בתחנת הרכבת (יש שם חנות ממש ממש מדליקה של הכל ב-300 ין, כלומר בפחות מ-10 ש״ח) וחזרנו להוסטל לארוז לקראת החזרה לטוקיו. פה תוכלו לקרוא את המסלול שלנו בטוקיו.
אטרקציות בקיוטו למשפחות – נפלו בעריכה
מכיוון שזאת היתה הפעם השלישת שלנו בקיוטו, ורצינו להגיע דווקא למקומות ביפן שבהן לא היינו, הפעם רק הגענו לשלושה ימים. מסיבה זו, לא יכולנו להגיע לכל האטרקציות המרכזיות בעיר. הנה עוד המלצות לאטרקציות בקיוטו. אנחנו היינו כמעט בכולן באחד מהביקורים שלנו.
מקדש הזהב Kinkaku-Ji
מקדש מהמם שכולו מכוסה דפי זהב באמצע אגם. אי אפשר להיכנס אליו אבל זה לא העיקר. העיקר זה הגן עצמו, מלא שלווה ויופי מינימליסטי: נראה שהעיצוב רנדומלי וטבעי אבל ממש לא. כל אבן נמצאת במקום שתכננו לשים אותה. כמו הרבה גנים יפנים ביפן, הכל מתוכנן ומחושב, שהיראה כמה שיותר טבעי והרמוני. אנחנו היינו עם תינוקת בת שנה בעגלה אז למיטב זכרוני לא היתה בעיה של נגישות לעגלות.
- גיון (Gion) – אם תצליחו לארגן לעצמכם בייביסיטר, או שהילדים שלכם גדולים יחסית, ולצאת לערב חופשי למבוגרים, צאו לרובע גיון כדי לקבל את חוויית הגיישה האולטימטיבית. אם יתמזל מזלכם, תוכלו לראות גיישות בלבוש מסורתי מלא, ובכלל האזור יפהפה.
- פארק הקופים Iwatayama – פארק הקופים בארישיאמה (קרוב ליער הבמבוק) הוא מקום מושלם להתקרב בו לקופים יפניים. יש שני החוקים עיקריים של הפארק: אסור ללטף את הקופים ואסור להסתכל להם בעיניים. צריך לזכור שהקופים הם חיות פרא, וצריך לשמור מרחק מהם, במיוחד ילדים קטנים. כפיצוי, תוכלו להאכיל אותם מהיד שלכם, או לצפות בצוות מאכיל אותם במהלך היום.
- גן החיות העירוני של קיוטו – גן חיות קטן אך מיוחד, כי בנוסף לבעלי בחיים הרגילים – אריות, טיגריסים, היפופוטמים וכו' – יש בו גם חיות שייחודיות ליפן, כמו סוגים ספציפיים של קופי מקאק ודובים. יש במקום גם לונה פארק קטן וחמוד לילדים (צריך לקנות כרטיסים למתקנים בנפרד), מסעדה וקיוסק.
- שביל הפילוסופים (Philosopher's Path) – השביל ממקום ממש מחוץ ל-Ginkakuji והגנים המטריפים שלהם. בשביל יש מאות עצי דובדבן, מה שאומר שמי שטס באפריל/סוף מארץ יראה את פריחת הדובדבן בצורה יוצאת דופן. השביל לכשעצמו לא ממש מיוחד מחוץ לעונה זו (היינו בחורף).
- השווקים Teramachiו-Shinkyogoku – שווקים חמודים מלאים בכל מיני פיצ׳יפקעס, אוכל ועוד
- מקדש Kiyomizu-dera – מקדש רועש, צפוף, ממוסחר אך פופולרי מאוד. במקדש יש מערה חשוכה, ובה "אבן קסומה" שאומרים שמגשימה משאלות. מכוון שהמקדש נמצא על הר, אפשר לעלות חלק ממנו עם עגלה, אבל כדאי להשאיר את העגלה בתחתית המקדש ולעלות ברגל או לקחת מונית קרוב לכניסת המקדש. יש גם מרפסת גבוהה, בגובה 13 מטר, שמשקיפה על קיוטו. במהלך עונת פריחת הדובדבן ובסתיו יש גם הרבה תאורה לילית. לפני או אחרי, תסתובבו ברחוב היגשיאמה (Higashiyama) רחוב ישן עם חנויות ומסעדות. הרחוב תלול עם הרבה מדרגות אז פחות מתאים לעגלות.
- הארמון הקיסרי של קיוטו והגן – הגן הירוק והמטופח, הידוע בתור הסנטרל פארק של קיוטו, הוא מקום משכנו של הארמון הקיסרי (Kyoto Imperial Palace). אפשר להיכנס בחינם ולשוטט בשבילים בעצמכם או להצטרף לסיור מודרך באנגלית. שימו לב, שאי אפשר להיכנס לתוך בנייני הארמון. מי שמתגעגע לאוכל של בית, יש את Falafel Garden, מסעדה ובית קפה ישראלי. כתובת: 15-2 Tanaka Kamiyanagicho (צפונית לתחנה Demachiyanagi, צריך לחצות את הנהר). מול המסעדה, יש רכבת חשמלית לפארק Takaragaike, שם יש פארק לילדים (Kodomonorakuen: גן עדן לילדים). הפארק מקסים במיוחד בתקופת פריחת הדובדבן ואפשר לרכב על סוסים, לראות דגים, צבים וצפרדעים באגם, ועוד. אפשר לבלות שם חצי יום בכיף.
