מסלול במונטנגרו למשפחות עם ילדים – אטרקציות מאת טל דנגור [מעודכן ל-2023]

• הרכב: זוג + 2 (5,9)
• אופי טיול: טיול כוכב הכולל בעיקר טבע וקצת אטרקציות.

קצת על מונטנגרו

מונטונגרו היא מדינה קטנה באזור הבלקן (גובלת עם קרואטיה, אלבניה, סרביה ועוד מדינות אירוויזיון) המאופיינת בטבע מטורף:  אגמים, יערות, נהרות והרים.זאת מדינה צעירה יחסית עם כ-700,000 תושבים. הם לא חלק רשמי מהאיחוד, אבל יש עמדות כמו בידוק לאזרחי האיחוד בשדה. המטבע המקומי הוא יורו ורוב האנשים יודעים אנגלית בסיסית, אבל מדברים בעיקר סרבית (מאוד דומה לרוסית).

התיירות יחסית מפותחת, עם הכוונות לאתרי תיירות ומאוד סבלניים לתיירים, אבל אין הרבה אטרקציות או התאמה לילדים במסעדות וכ״ו (בניגוד לאוסטריה למשל). עונת התיירות מתחילה במאי, עד אז מקומות התיירות פתוחים חלקית וגם לא כל המסעדות פתוחות.

אנחנו התניידנו ברכב, אבל הבנתי שהתחבורה יחסית מפותחת (אוטובוסים, רכבות וכ״ו) ומאפשרת טיול ללא רכב.

ישנו ב-3 מקומות, שני צימרים בצפון ומלון בדרום. ההזמנות התבצעו דרך בוקינג, שמאוד חזק אצלהם. התשלום בדרך כלל מתבצע במזומן במקום עצמו. שימו לב שהציונים מאוד גבוהים יחסית למדינות אחרות שהיינו (כמעט כולם מעל 9) – אבל לאו דווקא באופן מוצדק (לפחות בהשוואה למדינות אחרות). בגלל שהטיול היה קצר, לא לקחנו דירות כי לא רצינו לבזבז זמן בבישולים וארוחות, כמו בטיולים אחרים שלנו.

ב-Rooms and Apartments Mirovic – Kolasin

בית הארחה עם מספר דירות וצימרים בודדים, על גדות הנהר. האירוח כולל ארוחת בוקר במתחם משותף עם שולחנות אוכל, טלוויזיה, פינת קפה, מים, מיץ ועוגיות. הזמנו דירה עם שני חדרי שינה, באחד מיטה זוגית ובשני שתי מיטות יחיד. חדר הרחצה כלל אמבטיה.הדירה מאוד גדולה, עם טלוויזיה בכל חדר, תנורי חימום, ומחמם מגבות באמבטיה. יש יציאה למרפסת וגינה משותפת (דירת קרקע) עם פינת ישיבה ושולחנות וירידה לנהר שם יש פינת ישיבה נוספת. בעלת הצימר מאוד נחמדה ולמרות שהיינו לבד בצימר הכינה לנו ארוחת בוקר מטורפת עם ביצים, פנקייקים, לחמים שאפתה, ירקות, ריבה וכ״ו. ממש התבאסנו שנשארנו רק לילה אחד.

ב-Guest House Durmitor Paradise – Zablijak

הזמנו דירת שני חדרים עם ארוחת בוקר. למרות הציון הגבוה בבוקינג (9.1) מאוד התאכזבנו מהמקום וחוסר ההתאמה לתמונות והתיאורים. הדירה כוללת שני חדרי שינה קטנים (לא היה מקום למזוודות), אחד עם מיטה זוגית והשני עם שתי מיטות יחיד. הכניסה לחדרים קצת מוגבהת כך שהבנות נפלו כל הזמן. בסלון יש אח, שנראית מאוד רומנטית וכיפית בתמונות אבל בפועל ממוקמת רחוק מהקיר ומאוד מסוכנת לילדים. כאשר האח כבוייה, תנור החימום היחיד בדירה לא מחמם את כל החלל ומאוד קר.

בדירה לא היתה מרפסת או איזשהו מקום שאפשר לצאת ולשבת בחוץ, בניגוד לכתוב בבוקינג, אז היה מאוד דחוס וחנוק. חדר הרחצה כלל מקלחון ספא קטן מאוד (את רוב המקום תפסו הג׳טים) – מאוד לא אידיאלי עם ילדים ודוד חשמלי שבקושי הספיק למקלחת אחת. לטענת בעלת הצימר אף פעם לא היו לה תלונות בעניין וזה מאוד לגיטימי לחכות כחצי שעה בין מקלחת למקלחת (גם שעה לא הספיקה..) בנוסף, הם היו בשיפוצים, אז נכנסנו לתוך אתר בנייה עם ערימת זבל ענקית בחוץ. העלייה לחדר היא במדרגות תלולות (לא סימפטי עם ילדים ומזוודות) וכל הדירה עם מעט נקודות חשמל במיקומים נוחים. ארוחת הבוקר היה קטנה ולא הספיקה לכולם והוגשה לחדר. לנו במקום 2 לילות.

ב-Boutique Hotel Square by Aycon – Budva

ההיילייט של הטיול מבחינת הבנות. מלון בוטיק חדש 5 כוכבים בבודווה, עיירת חוף במאוד אטרקטיבית בקיץ. בגלל מזג האוויר הצפוי, הזמנתי את המלון הזה שכולל בריכה מחוממת (מאוד חמה) שפתוחה בלילה (ואפשר להזמין אליה ארוחת ערב) וחדר משחקים. הזמנו סוויטה משפחתית בכלום כסף שכללה חדר שינה, סלון עם ספה נפתחת ומרפסת. החדר היה גדול יחסית וחדר האמבטיה כלל מקלחון ענקי עם ראש גשם. ארוחת הבוקר היא בדרך כלל בופה, אך בגלל שלא היו הרבה אורחים במלון הגישו מתפריט – ביצים, פנקייקים, לחם מטוגן , מאפים וכ״ו. כל אנשי הצוות היו מאוד שירותיים ונחמדים, ועשו מעל ומעבר.

מזג אוויר במונטנגרו בפסח

חופשת פסח כרגיל נופלת על מזג אוויר משוגע באירופה. במהלך הטיול חווינו סופת שלג מטורפת, ערפל כבד, הרבה גשם וקצת שמש. שבוע לפני שהגענו כל השבוע היה שמש. צריך להערך בתכנון לכל האפשרויות, ולבוא מאובזרים עם בגדי חורף ומעילי גשם וכמובן לא להתבאס משינויי התוכניות.

האוכל המקומי במונטנגרו

המטבח המקומי מורכב בעיקר מדגים ומאכלי ים (בעיקר trout) טריים, תבשילי כבש ועגל וכל מיני מאכלים מתפוחי אדמה (kamchak), פולנטה וכ”ו. המנות הראשונות הן בעיקר פלטות של גבינות ונקניקים ביתיים. בכל מסעדה יש גם מנות עוף, הרבה סלטים ובחלקן הגדול גם פסטות (הרבה השפעה איטלקית). המנות ענקיות (גם הראשונות) וזולות מאוד. אין מנות ילדים בתפריט (או חצאי מנות half portion). אנחנו תמיד הזמנו 3-4 מנות וחלקנו. במסעדה הכי יקרה שהיינו בה שילמנו 100 יורו לארבעתנו, לארוחה גדולה עם בקבוק יין.

בלילה ירד שלג קל אז ניצלנו את הבוקר לצילומים באזור הצימר, ובנחל שעובר ממש ליד. אחר כך נסענו כחצי שעה ל-Biogardska Gora, אחד האגמים הגדולים והיפים במדינה. בעונה שמתחילה במאי, ניתן להגיע עם הרכב עד לשמורה עצמה, אבל אנחנו היינו צריכים להחנות את הרכב ממש לפני כביש הגישה וללכת כ-3 ק״מ עד לכניסה לשמורה. היה קר ולא תכננו את ההליכה הזו אז כמעט ויתרנו כמה פעמים וחזרנו אחורה, אבל אחרי כשעה הליכה הגענו.

האגם מהמם, גם בחורף. אמנם לא עם הצבעוניות הכחולה-ירוקה שיש בכל התמונות התיירותיות, אבל עדיין קסום. הבנות יותר התלהבו מלשחק בגן שעשועים ולבנות איש שלג אז ויתרנו על ההליכה מסביב לאגם שאמורה לקחת כשעה (הן גם היו עייפות מההליכה). המסלול אמור להיות אמור קל וגם נגיש לעגלות לפי מה שראיתי. בירידה למטה, החלטנו לתפוס טרמפ עם אחד מעובדי השמורה. עצרה לנו סגנית מנהלת הפארק שסיפרה לנו על ההכנות לקראת הפתיחה הגדולה ועל ההתרגשות שיש במדינה לקראת זה. זה ממש מעניין לשמוע שזה מה שמעסיק את התושבים שם.

המשכנו לכיוון Zablijak, אל מקום הלינה הבא שלנו הנמצא בקרבת פארק דורמיטור. הדרך לשם יפה ומפותלת, לאורך נהר ה-Tara שנמצא בקניון גבוה. בדרך עצרנו בגשר על הנהר (Đurđevića Tara) שבו עושים אומגה מגדה לגדה. היה קר אז לא עשינו לצערי אבל זה נראה ממש מגניב וניתן לעשות מגיל 5 (עם הורה מלווה כמובן). בעונה ניתן לעשות גם טיולי רפטינג בנהר. אכלנו צהריים במלון שנמצא ליד הגשר, ליד כל הביתנים של מפעילי האומגות. לא מלהיב במיוחד.

אחרי שהגענו לצימר והתבאסנו ממנו, הלכנו לעיר לחפש מקום לאכול. העיר היתה נטושה וכמעט לא היו מסעדות פתוחות, כולל המומלצות. אכלנו בסוף ב-Lupo D`Argento, מסעדה בסגנון איטלקי, עם פיצות ופסטות טעימות וכמובן מנות ענקיות וזולות.

התעוררנו לבוקר שמשי, קר ומושלג. אחרי השלמות בסופר (ברשת Voli) נסענו לאגם השחור, כ-5 דקות נסיעה. החנייה בשמורה נמצאת כקילומטר מהכניסה (גם בעונה). ההליכה היא בשביל סלול בתוך יער ובעונה יש המון דוכנים שמוכרים גבינות, נקניקים וריבות. האגם עצמו כרגיל מהמם.

יש מספר מסלולים שניתן לעשות באורכים ורמות קושי שונות. אנחנו החלטנו לעשות את המסלול מסביב לאגם, אמור היה לקחת כשעה וחצי. רוב המסלול היה מלא שלג אז כמובן שרוב הזמן הבנות שיחקו בשלג ואפילו קצת החלקנו על שקיות ניילון כמו בימי האייטיז העליזים. אחרי כשעתיים, כשעברנו רק חצי אגם, החלטנו לחזור.

אכלנו צהריים ב – Izvor, מסעדה מקומית טובה עם נוף להר. התכנון היה לנסוע למעבר ההרים Sedlo ולתצפית Bobotov Kuk אבל הגענו לכביש חסום משלג אז הסתובבנו ונסענו לראות אגמים נוספים באזור, טיילנו בכפרים וראינו כבשים. חזרנו לצימר לזמן בילוי משפחתי ואחר כך הלכנו לעיר לאותה המסעדה מאתמול.

התעוררנו לבוקר מושלג וגילינו שהרכב שלנו גם קבור בשלג והרבה מהדרכים חסומות. בגלל שהיינו צריכים לנסוע דרומה (ורצינו לצאת מהצימר המעפן שהיינו בו) החלטנו לוותר על התוכניות שלנו לנסוע צפונה ל- Piva, ונסענו בכביש הפתוח. הכביש היה מלא שלג וקרח, והמפלסות עדיין לא עברו בו (ראינו אותן בהמשך) אז הנסיעה היתה קצת מאתגרת. בגלל שהתוכניות קצת השתבשו, העברנו את הזמן בנסיעה לכל מיני נקודות תצפית על אגמים שהמליצו עליהם.

מנזר אוסטרוג נמצא צפונית לפודוגריצה והיה בדרך. מדובר במנזר שכולו חצוב בסלע ונמצא על הר גבוה. העלייה למעלה לוקחת כחצי שעה בכבישים מפותלים, אבל אז מגיעים למנזר והנוף פשוט מהמם. במנזר עצמו נכנסים לכל מיני כוכים חצובים בסלע, רואים ציורי קיר עתיקים וכמובן כנסייה.

המשכנו להדרים לבודווה בה היה מקום הלינה הבא שלנו. זוהי עיירת חוף שבקיץ מאוד אטרקטיבית עם טיילת יפה. לא מצאנו את העיירה כל כך מעניינת, בעיקר מלאה במסעדות תיירותיות וחנויות של שטויות . מאוד דומה לאילת. זה המקום היחיד בו כל המסעדות היו פתוחות ומלאות באנשים. (הרבה ישראלים כמובן, בעיקר טיולים מאורגנים).

בערב הלכנו למסעדת Jadran, הכי תיירותי שיש (התחשק לנו לנסות משהו תיירותי, אנחנו בדרך כלל נמנעים מדברים כאלו). המסעדה מעוצבת כמו אונייה, המלצרים עם טוקסידו ומפלטים את הדג וכ״ו. המסעדה היתה הכי יקרה שהיינו בה, אבל עדיין היה טעים ובמחירים בהרבה יותר זולים מהארץ.

נסענו לקוטור, כחצי שעה נסיעה מבודווה. קוטור היא עיר עתיקה, מוקפת חומות המשקיפה למפרץ. חונים ליד החומות (יורו לשעה) ונכנסים להסתובב בסמטאות. אפשר לקחת מפה מה-Tourist info בכניסה, בה מפורטים כל המבנים ההיסטוריים ונקודות העניין בעיר. באזור יש המון מסעדות, חנויות מזכרות (יש להם קטע לא ברור עם חתולים), גלידריות וכמובן מבנים עתיקים ויפים. הסתובבנו שם כשעתיים בכיף.

לאחר מכן נסענו ל-Perast שאמורה להיות גם עיר נמל מהממת, ממנה יוצא שיט לאיים באזור. בפועל, זו עיירה קטנה, שהסיור בה לקח חצי שעה. השיט לא נראה אטרקטיבי במיוחד במזג האוויר שהיה. קחו בחשבון שגם כאן חונים מחוץ לעיר, ויש חאפרים שישר קופצים עליכם ורוצים תשלום על חנייה אם לא תזמינו דרכם שייט (התעלמנו מהם..).

המשכנו לכיוון Ferry Kamenari ולקחנו מעבורת שחוצה את המפרץ. רבע שעה מלהיבה ביותר. בערב, עלינו לבריכה והזמנו ארוחת ערב מהמלון במחירים סבירים ביותר.

ביומנו האחרון, השמש סוף סוף יצאה והחלטנו לעשות את השייט באגם סקאדאר. השייט הוא כשעה בסירה פרטית, ועולה כ-40 יורו למשפחה + 4 יורו למבוגר כדמי כניסה לשמורה. בתחילה שטים בתוך צמחיה ואחר כך יוצאים לאגם הפתוח. רואים בעיקר עופות מים (ברווזים, ברכיות, טבלנים) וגם שחפים ושקנאים. השייט די ממצה את עצמו אחרי כחצי שעה. אמורים להיות גם הסברים, אנחנו לא חשנו צורך בכך.

אחרי השיט נסענו לכיוון פודגריצה לפארק חבלים Avanturisticki Park Gorica שנמצא בפארק Gorica (שהוא פארק יפה בפני עצמו). המקום מציע מסלולים בדרגות קושי שונות מגיל 4. העלות היא 10 יורו לשעה וחצי. הילדה נהנתה מאוד.

אחר כך קפצנו לקניון בעיר. מיצינו אחרי סיבוב של שעה. לא היינו באווירת קניות ומבחר החנויות לא היה מלהיב (רוב הרשתות האירופאיות האהובות עלינו לא היו). מכיוון שהטיסה היתה מאוד מאוחרת, לקחנו חדר בבית הארחה ליד שדה התעופה שנוכל לנוח עד 23:00. החדר עלה 35 יורו ובעל המקום פינק אותנו בקפה, מיץ ומאפים ביתיים ואחר כך לקח אותנו לשדה. מקום חמוד, אבל לא הייתי מבלה בו לילה. Airport Home Radinovic