הפוסט הזה על סלובניה עם ילדים הופיע במקור בקבוצה מטיילים בחו״ל עם ילדים ומופיע פה באישורה של מיה. פה תוכלו גם לקרוא את המסלול שלה על אוסטריה התחתונה עם ילדים.
טיילנו בספטמבר 2019 בסלובניה המדהימה והבטחתי לכמה אנשים (ובעיקר לטליה) לכתוב סיכום מסודר אז הנה זה בא. אז קודם כל, מדובר במדינה מדהימה ומומלצת בחום! סלובניה היא ארץ כפרית בעיקרה, ירוקה, מרהיבה ורגועה. ירוק וכחול על שלל גווניהם בכל מקום, המון צמחיה ועצי פרי. אם בישראל כל בית צריך מרפסת, עושה רושם שבסלובניה כל בית צריך עץ תפוחים בחצר. היא מתאימה למי שאוהב טבע אבל גם למי שאוהב אטרקציות אתגריות (כמו ראפטינג, אומגה, פארק חבלים, אופניים, וכ״ו). נסענו 10 אנשים – 6 מבוגרים וארבע ילדות בגילאי 1.10 עד 5.5. עלות ל-9 ימים לזוג+ילדה+ילדה בת 1.10 – 13,000 ש"ח.
טיסות לסלובניה
טיסות ישירות ללובליאנה יש רק בעונה ובדרך כלל הן יקרות. אופציות נוספות לטיסה הן: קרואטיה (גם לא זול), ונציה (כשעתיים וחצי נסיעה), וינה ובודפשט (שהן קצת יותר רחוקות). אנחנו בחרנו לטוס לונציה בטיסה ישירה של אל על, הזמנו כרטיסים לחגים מיד כשנפתח הקו, כמעט שנה מראש, במחיר של כ–300 דולר לכרטיס.
לינה בסלובניה
רוב האטרקציות ממוקמות במרחק נסיעה קצר מאגם בלד. בגדול המטיילים מתחלקים לשתי "אסכולות": אלו שמעדיפים לישון באזור בלד ואלו שמעדיפים לישון באזור אגם בוהיני. האמת? היה לנו נעים ליד אגם בלד שהוא יותר תוסס ותיירותי, אבל דוגרי הם לא כל כך רחוקים אחד מהשני וזה לא כזה משנה. אפשר גם לפצל ולעשות לילה או שניים באזור מערות הנטיפים או עמק הסוצ'ה. אנחנו בחרנו בטיול כוכב בגלל הילדות, היה לנו יום או יומיים של נסיעות ארוכות והיתר קרוב. ישנו ב-2 דירות מקסימות שנקראות Fine Stay Apartments בעיירה Zirovnica, כעשר דקות נסיעה מאגם בלד.
הדירות משופצות ומאובזרות לחלוטין, עם מטבח מצוין, מרפסות קטנות עם נופים משגעים, ושטח חיצוני קטן אמנם אבל עם נדנדות, ארגז חול, וכדומה. קחו בחשבון שהשטח החיצוני נמצא מתחת לדירה כך שאם הילדים שלכם לא גדולים מספיק להיות בחוץ לבד – צריך להיות איתם למטה או להשגיח מהמרפסת.
מזג אוויר בסלובניה
בסלובניה קר. בחורף היא מלאה באתרי סקי. מזג האוויר הכי מתאים לטיולים בחודשים יוני עד ספטמבר. כמובן שהכול עניין של מזל. טיילנו בסוף ספטמבר ורוב הימים היה לנו מזג אוויר נהדר, לעומת זאת בסוף אוגוסט השנה היו שם סערות.
השכרת רכב בסלובניה
שכרנו מהרץ בונציה רכב גדול של 9 מקומות עבור 6 אנשים, כדי שיהיה מקום לכל המזוודות ועגלה וכ״ו. השכירות כללה מעבר לכל המדינות השכנות וביטוח ביטול השתתפות עצמית. העלות לרכב היתה 3,800 שח (השתמשנו בהנחת הנוסע המתמיד של אל על). כיסאות בטיחות הבאנו מהבית, פשוט כי נסענו במונית לשדה והיינו צריכים אותם גם בארץ.
אוכל בסלובניה
ארוחת בוקר (מפנקת) הכנו לעצמנו בצימר. בנוסף הכנו כריכים וחטיפים לצהריים כך יצא שכמעט כל יום הלכנו גם לסופר. בערב/אחר הצהריים אכלנו בדרך כלל במסעדה. על פניו יש בסלובניה המון אוכל טעים – פסטות, שניצלים, פטריות, סטייקים, פיצות, פירות ים, עוגת קרמשניט, ועוד. בפועל ברוב המסעדות האוכל היה בסדר, לפעמים בסדר גמור, אבל לא משהו מטורף ששווה לספר עליו. מה שכן – די זול.
מסלול בסלובניה עם ילדים
בסלובניה יש מליון מפלים, טריליון נחלים, מליארדי יערות… טוב הגזמתי כמובן, אבל גם כחובבי טבע – הבנו מראש שצריך לבחור מה דוגמים ושלא נעשה את כל מה שיש לסלובניה להציע. בחרנו סך הכל 3 מסלולי הליכה בטבע, 4 אגמים, ולא מעט נקודות תצפית/פיקניק יפות. שילבנו גם כמה אטרקציות, אבל כל מה שלא מתאים לגילאי הילדות (כמו ראפטינג, רכיבה על סוסים, וכו) – ירד. נעזרנו המון בספר "המשפחה המטיילת"- מומלץ בחום, אבל נעזרנו גם בהמלצות שקראנו, בתמונות שראינו, וכו'.
סלובניה עם ילדים – היום הראשון – הגעה וסיבוב באגם בלד
נחתנו בונציה ב-8:45 אבל יצאנו משם עם האוטו רק בסביבות 10:30. היינו עייפים מטיסה בשעה מוקדמת, אז עשינו עצירת התרעננות וארוחת צהריים בדרך, ונסענו לצימר. שימו לב, כשנכנסים לסלובניה בתחנת הדלק הראשונה חשוב לקנות מדבקה לכבישים המהירים כדי להימנע מקנסות!
לאחר הגעה והתארגנות בצימר נסענו לסיבוב קצר על גדות אגם בלד, כ-10 דקות נסיעה מהצימר. כשהתעייפנו הלכנו לאכול פיצה ואז קינחנו בקרמשניט – בסלובניה טוענים שהקרמשניט הוא בכלל המצאה שלהם. הוא קצת שונה ממה שאנחנו מכירים בארץ אבל טעים בהחלט. התלבטנו בין "קרמשניט עם נוף" במלון פארק שעל גדת האגם, לבין הקרמשניט שנחשב הכי טעים באזור בקונדיטוריית זימה – הלכנו על טעים, כי אם כבר.?
תכננו ולא הספקנו: להקיף את האגם עם רכבת ילדים כזו. הגדולה שלי לא תסלח לי על זה לעולם ?
היום השני – ערוץ וינטגאר ואגם יאסנה
התחלנו את הבוקר בקניון וינטגאר (ערוץ נחל, לא קניות). מדובר במסלול הליכה יפהפה ומאוד מפורסם, עם גשרוני עץ מעל נחל שוצף. המסלול עמוס מאוד, גם כשאנחנו היינו מחוץ לעונת התיירות הקלאסית, לכן מומלץ להגיע מוקדם בבוקר (או לחילופין הבנתי שאחרי הצהריים גם רגוע). לקח לנו המון זמן יחסית בהלוך בגלל עצירות והתפעלות מהנוף, החזור לקח 20 דקות. בקצה המסלול לפני שמסתובבים חזרה יש מן קיוסק כזה, שתינו לנו קפה מול הנוף. לקטנטנים מומלץ מנשא (לא מאמינה שעגלה תיכנס בגשרים שם, בטח אם יש עומס).
משם המשכנו לאגם יאסנה המקסים. הרבה פעמים מצרפים אותו לנסיעה במעבר ההרים ורשיץ (היום הרביעי שלנו) אבל חששתי שהיום ההוא יהיה במילא עמוס ולכן פיצלתי. אגם יאסנה מקסים ממש, יפהפה וקטן, עם צבע משגע, ולידו יש המון מקומות לעשות פיקניק.
הבנות (טוב נו, וגם המבוגרים) מאוווד נהנו להעסיק את עצמן בטבע: הקפצנו אבנים לאגם, הלכנו על גומי מתוח בין העצים, טיפסנו על מגדל תצפית שהאמיצים המקומיים קופצים ממנו לאגם, טבלנו רגליים, ובכינו שאנחנו לא רוצים ללכת?. באותו היום תכננו גם ללכת לתצפית על אגם בלד, או מהמצודה או לטפס טיפה בצד השני של האגם ל-Mala Ostojnica, אבל לא הספקנו.
היום השלישי – וליקה פלנינה
וליקה פלנינה – אתר מדהים ושונה משאר הדברים שיש לראות בסלובניה! מדובר בכפר רועים בעל בקתות מיוחדות, שמאוייש רק בחודשי הקיץ. הרועים עולים לשם לחודשי הקיץ עם העדרים שלהם ורועים שם את הפרות. העליה לכפרים היא עם שני רכבלים (הראשון סגור והשני פתוח – הקטנה הייתה במנשא). הנוף משגע!! הולכים כרבע שעה עד לכפר. בבקתה הראשונה משלמים איזה סכום קטנטן ומקבלים טעימה של גבינות שמיוצרות במקום (נראות טוב אבל פחות לטעמנו), וגם יוגורט ומנת מש עם עוף – שתי המנות האלו היו לנו מאוד טעימות. יש על ההר גם מוזיאון כלשהו של המקומיים ועוד כמה אטרקציות, אנחנו לא חיפשנו כי באמת היה כל כך יפה ומיוחד שלא הרגשנו צורך.
במקום לחזור לתחנת הרכבל שממנה הגענו, עשינו טיול רגלי וירדנו חלק מהדרך ברגל, עד לתחנה האמצעית של הרכבל הפתוח. היה כיף אבל אולי הטיול שהוספנו לנו לרכבל האמצעי היה קצת ארוך מידי. בכל אופן הביקור במקום מומלץ בחום!! אחרי זה תכננו לעשות את הדרך הפאנורמית (כשמה כן היא – דרך של נופים), אבל ירדנו מהכפר רק בצהריים והעדפנו לחזור לנוח במלון.
היום הרביעי – עמק הסוצ'ה (מפל קוזיאק ונקיק לפנה) ומעבר הרים ורשיץ
התחלנו את הבוקר ברכבת המכוניות המיוחדת, שיוצאת מבוהינסקה (Bohinjska) ונוסעת עד למוסט נה סוצ'י (Most na Soci). מגיעים עם האוטו עד הרכבת, נצמדים לנתיב הימני, ומחכים שהסדרן יכווין אתכם לעלות על הרכבת ויגבה כסף (תשלום ממש ממש נמוך). יש רק רכבת אחת כזו שיוצאת בבוקר, בשעה 9:13. אנחנו הגענו חצי שעה לפני ואחרינו היה מקום רק לעוד 2 מכוניות אז מומלץ להקדים!
יש לציין שבספר ה"משפחה המטיילת" היא ממליצה לעשות את המסלול הפוך ולסיים את היום ברכבת המכוניות. אנחנו העדפנו דווקא להתחיל ברכבת המכוניות כדי שלא נהיה בלחץ להספיק אותה בסוף היום. קודם כל, רכבת המכוניות היא חוויה מגניבה – לילדים וגם למבוגרים! הילדים עברו קדימה ברכב וזה חלק מההנאה. הנסיעה עצמה אורכת כ-40 דקות, חלקה במנהרות וחלקה עם נוף חביב. זה חוסך נסיעה בכביש שאומרים שמסוכן ומתיש מאוד.
אחרי הרכבת (והצטיידות בקפה טוב בתחנה), נסענו לתחנה הראשונה שלנו בעמק הסוצ'ה – מפל קוזיאק. גם כאן אני ממליצה לסטות קצת ממה שכתוב בספר "המשפחה המטיילת" ולחנות בחניה של קמפינג לזאר ולא בחניה הרשמית של מפל קוזיאק (כשמגיעים לגשרון ליד הנהר לא לחצות אותו אלא להמשיך בצד השמאלי עד החניה) – זה מקצר את ההליכה למפל. ההליכה דרך יער מקסים ואז על גדות נהר. ההליכה ברובה קלה, אבל בסוף יש כמה גשרונים צרים וטיפה מפחידים למי שיש לו פחד גבהים. להשגיח טוב על הילדים. מי שממש מפחד – אפשר לעקוף אותם דרך המים. אחרי הליכה של כשעה באיזי מגיעים למפל עצמו, שנמצא בתוך חצי מערה כזו – מקסים מקסים! לא לוותר!!
ממפל קוזיאק המשכנו לנקיק לפנה (Lepena) המעלף. זה לא מסלול הליכה אלא נקודת עצירה. מקום מרהיב של קניון צר ובתוכו זורם נחל בצבע כחול-טורקיז משגע. נקודה מעולה לפיקניק, האמיצים יכולים גם להיכנס למים באזור השטוח יותר. מלפנה המשכנו בנסיעה צפונה לכיוון מעבר הרים ורשיץ. מדובר בכביש שנסלל דרך ההרים על מנת לאפשר מעבר לכוחות צבאיים, אבל הפך מזמן לאטרקציה תיירותית. בחורף הדרך סגורה בגלל שלג. הדרך מפותלת מאוד, יפהפיה, כולה נופים של ההרים מסביב. כל הפיתולים ממוספרים בבירור (יש 59 פיתולים נדמה לי) וככה הם מתמצאים שם: "תפנה בפיתול 47" או "תעצור בפיתול 16" הן הנחיות מקובלות באזור. עצרנו בנקודה הגבוהה ביותר (1611 מטר) לאוכל ושתיה במסעדה המקומית Ticarjev Dom. האוכל בסדר, הנוף מצוין 
.
משם המשכנו בפיתולים צפונה עד סוף המעבר, תוך כדי שאנחנו מתפעלים מכל אלו שעושים את זה על אופניים! ומשם המשכנו למלון. עוד אפשרויות ליום זה: רפטינג, קפיצת אומגה, ושלל ספורט אתגרי, רחצה במים בחוף Robic, מסלול הליכה נקיק טולמין (הבנתי שקשה יותר מהאחרים ולכן מתאים לילדים גדולים יותר), מפל Virge – הליכה של 5 דקות מהאוטו, ועוד ועוד. יש כאלו שישנים שם לילה או שניים מכיוון שיש המון מה לעשות. אם אתם עם ילדים גדולים ומתכננים לעשות את הספורט האתגרי אז בהחלט הייתי ממליצה לעשות לפחות לילה באזור. בספר של המשפחה המטיילת יש הרבה מידע לילדים גדולים משלנו.
היום החמישי – לובליאנה – גשר הדרקון, שוק רגיל, שוק מסעדות, עיר עתיקה, מוזיאון האשליות וגני אבורטום וולצ'י פוטוק
לובליאנה, עיר הבירה של סלובניה, מזכירה קצת ערי בירה אירופאיות קלאסיות אחרות רק שמרכז העיר קטן, אינטימי, ונעים. רוב מרכז העיר הוא מדרחוב. ממליצה בחום לא לוותר על לובליאנה ולהקדיש לה כמה שעות. מומלץ להגיע לעיר דווקא בימי שישי, בהם מתקיים שוק המסעדות הטעים!
חנינו בחניון כיכר הקונגרסים שנמצא ממש מטר ממרכז העיר – ועדיף בהרבה על החניונים המרוחקים יותר. נשארנו בצד הזה של הנהר והלכנו לכיכר פרשרנוב (Prešernov – המשורר הלאומי שלהם) ולכנסיה הפרנציסקנית שבה, והמשכנו עד גשר הדרקון. גשר הדרקון הוא אחד הגשרים הראשונים שנבנו באירופה בשילוב של מתכת ובטון, כי לא היו בטוחים שזה מספיק חזק. אבל שרדנו לספר . בגלל הגשר, הדרקון הוא סמלה של העיר וסביב הגשר יש המון אגדות.
מיד אחרי הגשר מגיעים לשווקים הרבים של מרכז העיר: שוק פירות וירקות, שוק תוצרת מקומית, שוק בגדים ונעליים, שוק מזכרות ויש גם שוק פרחים סמוך שלא הספקנו ללכת אליו. השיא מבחינתנו היה שוק המסעדות (open kitchen). בימי שישי מהבוקר עד הלילה שפים מקימים שם דוכנים ומוכרים מנות שף טעימות להפליא במחירים נמוכים. יש את כל הסוגים שאתם יכולים לדמיין לעצמכם: בשרים, פסטות, הודי, צדפות… באמת הכול. מומלץ בחום! חלק ממי שטיילו איתנו חזרו לשם בערב פעם שניה, לדייט זוגי עם יין. אחרי השוק המשכנו לכיוון בית העירייה, בדרך עצרנו בגלידריית Vigo המצוינת. לא הייתי נכנסת אליה אם לא הייתי קוראת המלצה מראש, ומזל שקראתי!
מכיוון בית העירייה המשכנו במדרחוב עוד טיפה דרומה דרך כיכרות, מזרקות, סמטאות וחנויות, עד שמיצינו. חזרנו על גדות הנהר לכיכר הקונגרסים, ושם נכנסנו למוזיאון האשליות. מדובר במקום לא גדול, חמוד מאוד לילדים, בעיקר עם אשליות אופטיות למיניהן. הביקור שם ארך כשעה. פה תוכלו לרכוש כרטיסים מראש.
אפשרויות נוספות בעיר: מצודת לובליאנה, גן חיות, ספרייה לאומית עם ספרים עתיקים, "בית הניסויים"- סוג של מוזיאון מדע. שימו לב: מי שמתכוון לבקר יום-יומיים בעיר יכול לבדוק את כרטיס לובליאנה שכולל כניסה חינם לחלק מהאטרקציות, כמו גן החיות, מוזיאון האשליות ומוזיאון מיני-מי, בנוסף לנסיעות חינם בתחבורה ציבורית, שייט חינם, שכירת אופניים בחינם ל-4 שעות, נסיעה ברכבת שעולה למצודת לובליאנה ועוד. פה תוכלו לקרוא עוד על הכרטיס ולרכוש. כמו תמיד, חשוב לבדוק עלות מול תועלת ולראות לכמה אטרקציות אתם מתכוונים ריאלית להגיע על מנת להחליט אם הכרטיס משתלם לכם.
לאחר מכן התפצלנו: חובבי הקניות שבנינו הלכו למתחם הקניות BTC שבעיר. לא מדובר בקניון, אלא במתחם ענקי מלא בחנויות. עוד במתחם: פארק מים, קארטינג, וכו'. אז מי שאוהב יכול לבלות שם גם יום שלם. החלק השני של המשפחה (שלא רצה קניות) נסע לגני אבורטום וולצ'י פוטוק (Volčji Potok). אלו גנים ענקיים ויפהפיים, עם המון דברים לעשות. פסלי לווייתנים, פסלי דינוזאורים שגם זזים ושואגים, מבוך צמחייה, אומגות, טרמפולינות, אגם קטן עם ברווזים וצב, וכשיצאנו גילינו שראינו רק שליש מהמקום.
סלובניה עם ילדים – היום השישי – מערת נטיפים פוסטוינה (Postojna) ופארק המים Vodni
אחרי חמישה ימים נפלאים הגיע בפתאומיות גשם וקור. החלטנו לנצל את היום ולבקר במקומות סגורים. סלובניה ידועה במערות הנטיפים הרבות והמגוונות שבה. יש אנשים שמבלים לילה באזור המערות. מערת פוסטוינה (Postojna) היא מערת נטיפים ענקית, המתוירת והמפורסמת ביותר. בהתאם לכך, התורים ארוכים בטירוף (ניתן להיכנס אליה רק בסיורים מודרכים של המקום). המליצו לנו להזמין כרטיסים באינטרנט מראש – אבל מכיוון שידענו מתי נגיע רק כשיצאנו מהמלון זה לא היה אפשרי (הם סוגרים את האפשרות להזמנות באינטרנט כמה שעות לפני), אז נאלצנו לעמוד בתור כמו כולם.
זה היה מסע ארוך, אבל שווה: נסיעה של כשעה וחצי מהמלון, הליכה לא קצרה מהחניה, תור ארוך ובסופו של דבר נכנסנו למערה ב-12:30. שימו לב שקר במערה (טמפרטורה של 10 מעלות) ולכן גם בשיא החום צריך לבוא עם בגדים חמים. עם הכניסה למערה, לאחר שמתחלקים לקבוצות לפי שפה, נוסעים כ-2 ק"מ ברכבת! חוויה כייפית שמאפשרת להתרשם מהמקום בנוחות. הקטנה שלי עפה על זה. אחרי הרכבת יש סיור רגלי במקום של כ-40 דקות עם קצת הסברים, לטעמי היה ארוך מידי אבל לא כולם חשבו כמוני. חוץ מהנטיפים לומדים בסיור גם קצת על בעלי החיים שחיים בתוך המערות. היה מקסים.
לאחר המערה נסענו ל"פארק המים" Vodni Aquapark בעיירה ליד אגם בוהיני. יש במדינה פארקי מים גדולים ומפורסמים ממנו, אבל היינו צריכים מקום סגור שגם האטרקציות שלו פנימיות. זה לא ממש פארק מים במובן של שפיים או הממדיון, אלא יותר קאנטרי משודרג: יש במקום בריכה גדולה עם גשרים מעליה, בריכת קטנטנים מושקעת עם צעצועים (וגם מצופים להשאלה בחינם), ובריכה חיצונית. כל הבריכות מחוממות ל-31 מעלות, כך שגם הקטנים נהנים מהמים. בנוסף יש קיר טיפוס מעל המים ושתי מגלשות מים. יש גם ג'קוזי, סאונה, וכו' – לא ניסינו. השיטה כאן דומה לשיטה הנהוגה בשאר מדינות האזור: אחרי הכניסה מגיעים למלתחות גדולות עם לוקרים (חינם), מחליפים לבגד ים ונכנסים פנימה רק עם מה שצריך. קנינו כרטיס ל-3 שעות אבל שעתיים היו לנו מספיקות בהחלט. סיום נחמד ליום גשום וסגרירי.
היום השביעי – אגם בלד – שיט לאי וגבעת סטראזה Straža (רכבל, פארק חבלים, מגלשת הרים)
לשמחתנו הגשם הפסיק ויכולנו לחזור לטייל בחוץ. את היום התחלנו עם שייט לאי של בלד, שנמצא באמצע האגם. באגם אסור להשיט סירות מנוע, ולכן יש שתי אפשרויות: לקחת סירה מיוחדת של המקום שנקראת "פלטנה", אותה משיטים המקומיים; או לשכור סירת משוטים קטנה ולהשיט לבד. אנחנו בחרנו באפשרות השניה. כדי לחתור כמה שפחות כדאי לחנות בחניון של קמפינג בלד שבצידו המערבי של האגם, וללכת כמה דקות לאתר ההשכרה הקרוב ביותר לאי. באתר עובד בחור מבוגר וקצת ממורמר, ההשכרה היא לשעה בלבד. מכיוון שידענו ששעה לא תספיק לנו ביקשנו יותר זמן והוא לא הסכים, אבל בפועל חזרנו מאוחר יותר והוספנו עוד קצת כסף.
השיט מקסים ואורך כ-10 דקות. על האי יש מסלול היקפי קטן, גלידה טובה, וכנסיה שמספרים עליה שמי שמצלצל בפעמון שלה ומבקש משאלה תוך כדי – היא תתגשם. זה כנראה עובד וכל המשאלות מתגשמות, אחרת קשה להסביר מה גורם לכולם (וגם לנו!) לשלם 6 יורו על הזכות לצלצל בפעמון. אבל מה, הגענו עד לשם, לא ננסה??
אחרי שהחזרנו את הסירה לחוף נסענו כמה דקות לגבעת סטראזה (Straža) בחלק הדרומי של האגם. היה לנו קצת קשה למצוא את החניה – בגדול צריך לפנות ליד מסעדה סינית גדולה עם שלטים אדומים, ומשם לעקוב אחרי השלטים. גבעת סטראזה משקיפה על נוף יפהפה של האגם, אבל בעיקר מציעה המון סוגים של אתגרים וחוויות למשפחה. למטה תמצאו מתקנים של קפיצה מהגובה למזרונים וכאלה. אחרי שעולים על הרכבל (איך שיורדים ממנו לא לשכוח לעלות לסלע שמאלה להצטלם עם הנוף!) מגיעים לפארק חבלים מ-ד-ה-י-ם-! הפארק נמצא באמצע היער, ומכיל חמישה מסלולים. המסלול הצהוב מתאים לילדים מגיל 4, הכתום לילדים מגיל 6. אנחנו פחדנו שהמסלול הצהוב יהיה מעפן לילדים, אבל הוא היה מצוין להם – מאתגר וארוך מספיק.
אחרי הכנה והסברים הלכנו לעשות אותו. המדריכים במקום מעודדים פיתוח עצמאות ותחושת מסוגלות עצמית, ולכן ממש מבקשים מההורים לא לעלות בעצמם על המסלול הצהוב, אלא לתת לילדים להתמודד לבד. למרבה ההפתעה הגדולה שלי באמת הצליחה להשתלט על העניין די מהר, אבטחה את עצמה לבד ועברה ממתקן למתקן. בנות ה-4 היו צריכות קצת יותר עזרה, אבל עדיין הצליחו ונהנו מאוד. לגדולה שלי הרשו גם לעלות על המסלול הכתום מכיוון שנראתה להם גבוהה מספיק. זה היה לה מאוווווד מאתגר, והגובה היה פקטור משמעותי. כבר חשבנו לוותר, אבל המדריכה במקום לא ויתרה לה, באה וקראה לה (בעברית): "אלופה!" ועודדה אותה. היא הצליחה לסיים את כל המסלול, בשילוב של בכי וצחוק, והייתה גאה בעצמה ברמות אחרות.
הילדים חזרו למסלול הצהוב ואנחנו המבוגרים המשכנו למסלול הבא – הירוק – שהלך לנו די בקלות. תכננו לעבור למסלול הרביעי (הכחול) אבל היה שם תור, והמדריך המליץ לנו לדלג ישר למסלול האדום – האחרון, הגבוה, והקשה מכולם. טעות! היה לנו קשה בטירוף!!! המסלול גם קשה מאוד פיזית, וגם גבוה יותר. בקושי הצלחנו לסיים. ביקשתי לרדת באמצע, אבל המדריכה שם דחפה אותי לסיים (תחושת מסוגלות כבר אמרנו?) ובסופו של דבר סיימנו בגבורה עם שרירים תפוסים ורועדים. יש לציין שכל המסלולים מתאימים לבני נוער.
ביציאה מפארק החבלים יש אומגה גדולה שכלולה במחיר. את הירידה למטה אפשר לעשות ברכבל, או לבחור במגלשת הרים – שהיא מעיין קרונית כזו שנוסעת על מסילה בירידה. חשוב!! להביא מזומן כי בכניסה לפארק לא מקבלים אשראי. בסוף היום הלכנו ל"יריד האומנות" שמתקיים בבלד בסופי שבוע בחודשי הקיץ. מדובר בכמה דוכנים של אומנות מקומית, נחמד אבל לא שווה את הביקור במיוחד. עוד תכננו לאותו יום ולא הספקנו: רחצה באגם – אפשרי בחוף המצודה בתשלום (היה סגור כשאנחנו היינו) או בחוף של קמפינג בלד בחינם, שם המים חמימים יחסית.
היום השמיני – ערוץ מוסטניצה (Mostnica), הר ווגל (Vogel) ואגם בוהיני (Bohinj)
את היום התחלנו בטיול רגלי בערוץ מוסטניצה שליד אגם בוהיני. היה לנו קצת קשה למצוא את החניה המסודרת של המקום. הכתובת המדויקת היא: 4265 Stara Fužina. יש אומרים שהמסלול הוא היפה ביותר בסלובניה, מכיוון שהוא קצת פחות מתויר מהאחרים. אנחנו אמנם מאוד נהננו אבל לא התרשמנו שהוא הכי יפה מכולם – אולי כי כבר הספקנו לראות הרבה טבע עד השלב הזה.
חוץ מתחילת המסלול כל המסלול מוצל. אחרי כמה דקות הליכה מגיעים לקיוסק כזה שגובה תשלום עבור הכניסה, ואז אפשר לבחור באיזה צד של הנחל רוצים ללכת. אנחנו התחלנו מצד ימין (כלומר חצינו את הגשר) שהוא ברור ומשולט יותר, וחזרנו משמאל. אפשר ללכת ולחזור כמה שרוצים, יש כמה גשרים בדרך שניתן לחצות בהם לצד השני, אבל מומלץ להגיע לפחות עד סלע הפיל המפורסם (תפעילו את הדמיון וגם לכם הוא ייראה כמו פיל). בדרך יש עוד נקודת עצירה שבה ממש אפשר להיכנס למים היפהפיים. אחרי סלע הפיל נסו למצוא את הגשר המתכתי הירוק כדי לחצות לגדה השניה ולחזור – אנחנו לא הצלחנו אז הגענו לגשר שאחרי ומשם חזרנו.
לאחר הפסקת פיקניק ליד הסוסים בכניסה למסלול, נסענו על גדות אגם בוהיני (Bohinj), שהוא גדול יותר ופחות מתויר מאגם בלד. יש כאלו שעוצרים לרחצה/שיט באגם אבל לנו לא היה כוח. הגענו להר ווגל (Vogel) ועלינו ברכבל סגור עם נוף מדהים למעלה. על ההר, חוץ מהנוף אין הרבה מה לעשות. יש שם מסעדה/בית קפה, כמה מתקנים לילדים, כמה בעלי חיים, ואומגה די קטנה. אפשר לעלות יותר למעלה ברכבל כסאות פתוח, ואז על הפסגה יש שביל הליכה. אנחנו הסתפקנו בנוף המהמם וירדנו חזרה.
היום התשיעי – אגמי פוזינה (Fucine) ונסיעה לונציה
נפרדנו בצער מהמדינה היפה הזו ומכל הטבע, המים והצבעים המשגעים, אבל החלטנו בדרך לונציה לנסוע לעוד מקום או שניים. נסענו קודם כל לאגמי פוזינה, שאמנם נמצאים באיטליה אבל ממש על הגבול, כ- 40 דקות נסיעה מהמלון שלנו. אני ממליצה בחום לא לוותר על ביקור בהם!! גם אם אתם לא צריכים להגיע לונציה, הם לגמרי שווים את הנסיעה.
אגמי פוזינה הם שני אגמים יפהפיים, תחתון (הראשון שתיתקלו בו בנסיעה) ועליון. בהרבה מקומות קראתי שהעליון יפה יותר, אז נסענו קודם אליו, אבל הוא הרשים אותנו פחות מהתחתון ולכן חזרנו לתחתון. באגם התחתון יש מסלול הליכה נוח שמקיף אותו, בית קפה באמצע הדרך, ונוף עוצר נשימה! לאחר מכן התכנון היה להמשיך לנקודת תצפית (בתוך סלובניה) שנקראת Mangartsko Sedlo או Mangart Saddle. החבר'ה כבר היו עייפים אז ויתרנו עליה, מהתמונות ומההמלצות שקראתי היא נראית מהממת.
מכאן המשכנו לונציה (אם מעניין אתכם העלתי פוסט נפרד בקבוצה).
דברים נוספים שלא הספקנו:
- יקב Lepa Vida – אמור להיות גם טעים (בנוסף לטעימות יין הם נותנים גם כריכים) וגם מעניין. הבעלים מספרים סיפורים על המדינה ועל ההיסטוריה וכו'. תכננו ללכת באחד הימים אבל הם היו בעיצומו של בציר ולכן לא יכלו לקבל אותנו. כדאי להתקשר לתאם מראש.
- אזור החוף פיראן – לסלובניה חוף ים קצרצר עם עיירות בסגנון אחר משאר המדינה הכפרית. התוכנית הייתה לבקר בפיראן, ולהמשיך אולי לכפר גרוז'ניאן בקרואטיה (ממש קרוב לגבול).
לסיכום, סלובניה מהממת, הצליחה לרתק אותנו ל- 9 ימים, והשאירה טעם חזק של עוד מומלץ בחום. מוזמנים לשאול שאלות כל עוד אני זוכרת
מצרפת תמונות וגם את המפות שהכנתי, ואת תוכנית הטיול המלאה:
תוכנית הטיול
מפות:
היום הראשון
היום השני
היום השלישי
היום הרביעי
היום החמישי
היום השישי – חסר כי לא תכננתי להגיע לשם
היום השביעי
היום השמיני
היום התשיעי
בונוס: יום חוף (שתכננו ולא ביצענו)
