באלי למשפחות עם ילדים – מאת: מי-רב סיטון

הפוסט הזה על באלי למשפחות עם ילדים נכתב על ידי מי-רב סיטון ומופיע פה באישורה.

באלי הוא אי הינדי בתוך אינדונזיה המוסלמית. נכון לעכשיו לא ניתן להיכנס אליו עם דרכונים ישראלים ללא ויזה עסקית מיוחדת, אך ניתן לטייל בה עם דרכון זר. נסענו  לשלושה שבועות בחגים, ספטמבר-אוקטובר 2023 עם שתי ילדות, בנות 6 ו-8.5. אנחנו לא גולשים ולא צוללים, אוהבים בדרך כלל מלונות פשוטים יחסית עם אווירה טובה ופחות פאר והדר. פה תוכלו לראות מפה מפורטת עם המון המלצות שאספתי ממלא מקומות.

טיסה לבאלי

טסנו דרך דובאי עם אמירייטס. בגלל שעת הקונקשיין החלטנו להישאר לילה בדובאי ולהמשיך אחרי 24 שעות עם סינגפור איירליינס לסינגפור ומשם לבאלי. בדיעבד זו היתה טעות. לא אהבנו את דובאי וסתם בזבזנו שם זמן שהיינו יכולים לנצל טוב יותר וזול יותר בבאלי. מבחינת הילדות הן היו מסתדרות עם כמה שעות נוספות בשדה. ממליצים להמשיך בקונקשיין עם אמירייטס ישר לבאלי. מבחינת חברות תעופה שתיהן היו מצוינות, עם עדיפות קלה לאמירייטס.

מידע כללי על באלי

באלי הוא אי מאוד תיירותי. לתייר הישראלי הוא נראה אקזוטי כי הוא לא נגיש, אבל במהותו הוא לא שונה בהרבה מחופשה בתאילנד. אפשר למצוא בבאלי תרמילאים שבאים לגלוש ולבלות במסיבות, זוגות בירח דבש, ומשפחות של אוסטרלים שבאות לריזורטים ולמלונות הכל כלול.

מזג האוויר בבאלי – חשוב לדעת על באלי – מאוד חם שם. בתקופה שאנחנו היינו (חגים – אמצע ספטמבר עד תחילת אוקטובר) להסתובב בחוץ בין השעות 10 בבוקר ל-16 אחר הצהריים מלווה בנהרות של זיעה ובשמש מאוד מאוד חזקה שקופחת על הראש. לתרמילאים החמודים שקופצים מחוף לחוף על הטוסטוס זה פחות מפריע, אבל כשיש ילדים בסביבה זה מוריד מהפרק חלק מהתוכניות. הכל כמובן תלוי בילדים הפרטיים שלכם, אבל אני לא ידעתי את זה לפני שנסעתי ואולי הייתי נערכת אחרת אם הייתי מודעת לזה.

התניידות – אנחנו התניידנו במוניות/נהגים ששכרנו ליום שלם לטיול בין אתרים. מוניות אפשר להזמין דרך המלון, ואפשר (עם סים מקומי בלבד) להשתמש באפליקציית Go Jack שזה סוג של אובר. זול ונוח. התנועה כמעט בכל באלי מאוד צפופה ויש המון פקקים. הבאלינזים סבלניים ועומדים בפקק בנימוס ללא צפירות ועצבים. יש משפחות שלוקחות טוסטוסים של הורה + ילד. אנחנו חששנו מהשיטה הזאת למרות ששנינו בעלי רשיון ונסיון, אבל זה יכול לעזור בהתניידות בכלל ובפקקים בפרט.

תקשורת – קנינו סים מקומי של חברת טלקומסל בחנות מחוץ לשדה התעופה (ביקשנו מהנהג שיעצור). עבד מעולה. בטלפון השני היתה לנו חבילה של פלאפון שעבדה ממש גרוע ורוב הזמן לא תפקדה. לא מומלץ. כשהיינו שם הצטרפנו לקבוצת ווטסאפ של ישראלים באינדונזיה ומשם קיבלנו קצת מידע. רוב החברים בקבוצה בתקופה שהיינו היו בעיקר צעירים אחרי צבא.

כביסה – מצאתי מכבסות די בקלות כשחיפשתי. עדיף כמובן למצוא כאלה שמשלמים בהן לפי קילו ולא לפי פריט.

החלפת כסף – החלפנו רק בבנקים/חלפניים רשמיים. כשהיינו שם היו הרבה התרעות על חלפנים חאפרים שנותנים שער טוב וגונבים אותך בסוף. במלונות שילמנו באשראי, התנהלנו במזומן רק במקומות ה”מקומיים”.

ויזה לאינדונזיה – אפשר לעשות מראש באתר של רשות האוכלוסין ואפשר לעשות מקומית בנחיתה. אני חושבת שבאינטרנט אפשר לעשות רק 30 יום ובנחיתה אפשר 60 או ההיפך. לנו זה לא שינה כי הגענו לפחות מ-30 יום. בפועל הצלחנו לעשות רק ל-3 מאיתנו באינטרנט מראש והרביעית (אני) נאלצה לעשות בנחיתה. התהליך באינטרנט ארוך ומייגע ולא תמיד עובד. בפועל לא היה תור כשהגענו, אבל זה עניין של מזל. שילמנו בדולרים קיבלנו עודף ברופי וזה נתן לנו אפשרות לא להחליף כסף בשדה התעופה.

מה אפשר לעשות בבאלי עם ילדים?

באלי היא אי לא גדול במיוחד, מרבית אתרי התיירות שוכנים ליד החוף וקשורים לים.

דרום באלי – Bukit Peninsula

בדרום האי יש אזור שכולל את אולווטו ULUWATU במערב/דרום ואת נוסה דואה Nusa Dua במזרח. אולווטו הוא אזור הגולשים ושם אפשר למצוא את החופים עם הגלים הגבוהים. בנוסה דואה יש אזור של ריזורטים על החוף. החוף רגוע ונעים, האזור כולו מופרד משאר האי עם שמירה בכניסה. יתרונות – פינוק, אפשר להעביר ימים שלמים בלי לצאת מהמלון, יש קניון סמוך עם חנויות ומסעדות. חסרונות – מנותק מהאי עצמו, לא באמת נמצאים בבאלי אלא במלון. כל יציאה מהמלון לאזור אחר בדרום האי היא נסיעה של 40  דקות בפקקים והאזור יקר יותר (במלונות בפרט אבל גם בקניון). אנחנו בחרנו לשהות במלון Grand Hyatt לנחיתה רכה (הזמנו הרבה זמן מראש והיו מחירים טובים). המלון יפהפה עם בריכה מדהימה עם מגלשות לילדים, חוף ים משגע, וארוחת בוקר נהדרת. מומלץ מאוד.

לקחנו יום אחד נהג לטיול באזור אולווטו ונסענו לפסל ענק שנמצא במרכז האזור ורואים אותו מכל מקום (Garuda Wisnu Kencana Statue), עשינו קצת צפיה בחופים מלמעלה על Dreamland Beach וירדנו ל-Padang Padang beach שם נכנסנו למים.

אחר כך נסענו למקדש אולווטו לראות את המקדש ואת המופע שיש שם פעמיים כל ערב. המופע נחשב תחנת חובה אצל תיירים ובעונות השיא מומלץ להזמין כרטיסים מראש באינטרנט. לנו היתה היתקלות לא נעימה עם הקופים במקדש, אחד מהם קפץ עלי ושבר לי את משקפי הראיה, צריך לקחת בחשבון שהקופים שם מאוד חוצפנים. המופע עצמו הוא מופע באלינזי מסורתי. לא בטוחה שכולם יתחברו. מציעה להסתכל קודם בסרטונים באינטרנט אם זה מתאים לכם. מהמקדש רואים מאוד יפה את השקיעה והגלים הגבוהים המפורסמים של באלי (למי שלא שוברים לו את המשקפיים).

באחד הערבים נסענו ל-Jimbaran Beach, חוף ארוך שכיף להעביר בו את זמן השקיעה. עשינו הליכה על החוף, ואכלנו באחת המסעדות בקצה הדרומי שלו.

בשאר הימים העברנו את ההסתגלות לשעון אינדונזיה במלון המפנק. ביקרנו גם בקניון Bali Collection הממש סמוך. לצערנו גילינו אותו יחסית לקראת סוף הביקור שלנו ואכלנו יותר מידי ארוחות במסעדות של המלון שהיו ממש יקרות.

Nusa Lembungan נוסה למבונגן

אי קטנצ’יק במרחק של כ-40 דקות הפלגה מבאלי. המלון אליו נסענו ארגן לנו את ההפלגה, כולל איסוף מהמלון בבאלי. מבאלי (Sanur) יש מזח, בלמבונגן יורדים לתוך המים והולכים קצת בתוך המים. לא נורא. המקומיים סוחבים את המזוודות אל החול. ואחרכך נציגים מהמלון סוחבים את המזוודות עד המלון. הגלגלים לא באמת רלבנטים שם.

באי עצמו אין יותר מידי מה לעשות. שכרנו ליום אחד רכב באגי והקפנו את האי, היתה חוויה נחמדה מאוד. המלון SangHyang Bay Villas היה כיפי ממש, חדרים ענקיים ובריכה שהילדות ממש אהבו. לא מלון פאר אלא מלון 3 כוכבים. לא לקחנו ארוחת בוקר במלון וזה היה נכון כי יש שם המון מסעדות וכיף לאכול בחוץ. לקחנו בוקר אחד הפלגה לשנירקול בסמוך לאי. בנוסף, מומלץ לנסוע לאי Nusa Penida הסמוך לראות את הנופים המפורסמים. מדובר בהפלגה, ואחר כך יום די קשוח בנסיעה בין אתרים שבהם יורדים מהאוטו, מצלמים וממשיכים. אצלנו הילדות סירבו בתוקף וויתרנו.

נפרדנו מלמבונגן והפלגנו ל-Kusamba. שוב, הזמנו את ההפלגה דרך המלון. לקחו אותנו לנמל והיו ממש חמודים.

אמד Amed

מקוסמבה לקחנו מונית לאמד. אמד היא עיירה מנומנמת השוכנת למרגלות הר הגעש Agung שנצפה מכל מקום והוא יפהפה. העיירה עצמה שוכנת על חוף עם חול שחור. אמד היא המקום לצלול בו לחובבי הז’אנר ואפשר גם לשנרקל. אנחנו אהבנו את האווירה הרגועה במקום. הגל הגדול של התיירים לא מגיע לשם.

ישנו במלון SeaMount Hotel שעל המים ויש לו בריכה גדולה. החדר היה קצת מוזר והמיקום קצת רחוק מהשונית. עדיף למצוא משהו קרוב יותר אליה (Jemeluk Bay Snorkelling Spot). המלון הכי פחות מוצלח שהיינו בו, אבל באופן כללי באמד נראה לי הרמה יותר נמוכה.

לקחנו יום אחד נהג לטיול במקדשים בסביבה. התחלנו בשער השמיים המפורסם ב-Lempuyang Temple – צריך להגיע מאוד מוקדם לקחת מספר לעמוד בתור לצילומים. הגענו בסביבות 9:00, הבנו שצריך לחכות כמה שעות כדי להצטלם בתוך השער, הצטלמנו לידו והמשכנו הלאה. עדיין, לא היינו מוותרים כי זה באמת יפה, אבל יכולה להבין את מי שממליץ לא להגיע, פשוט לבוא בלי ציפיות.

משם נסענו ל-Tirta Gangga, מקדש מים מרשים ביופיו שגם הילדות נהנו לקפץ בין האבנים בבריכה. מקסים ומומלץ.

אחר כך נסענו לארמון המים Taman Ujung Water Palace. הגענו לשם כבר בסביבות הצהרים והיינו עייפים, אולי עדיף לפצל את זה לביקור נפרד. עדיין ממליצה ללכת, זה באמת יפה.

מחירי כניסה:

• למפוינאג – מבוגרים 55+ ילדים חינם – אסורה הכניסה לנשים בתקופת הוסת.
• טירטה גנגה – מבוגרים 50 ילדים 15
• ארמון – מבוגרים 75 ילדים 25

אובוד UBUD

עיר קטנה וחמודה במרכז הג’ונגל. מרכז רוחני עם מקדשים בעיר ובסביבה, בירת היוגה של באלי. מוקפת בטבע, אטרקציות, והמון נקודות לצילום לאינסטגרם.
אנחנו ישנו במלון ממש מומלץ Tegal Sari Accommodation. מבחינת מיקום אולי הייתי מחפשת משהו יותר קרוב לשוק Ubud Market וכל אזור המסעדות שמסביב, אבל גם באזור “שלנו” היו הרבה מסעדות. המרחק בהליכה אל השוק הוא בערך חצי שעה עם ילדים. אפשר לקחת מונית אבל עם הפקקים זה לא תמיד יותר קצר.

בעיר עצמה יש המון מסעדות טעימות ואיכותיות, מערביות ומקומיות כאחד. יש את השוק במרכז העיר שמרכז את כלל תוצרת באלי לתיירים (כלי קש, כלי עץ, בגדים, תיקים וכ”ו), ברחובות הסמוכים יש חנויות ממוזגות עם תוצרת קצת פחות “אתנית”, אבל עדיין כיף להסתובב.

בסביבות העיירה יש המון מפלים, שדות אורז ומקדשים.

• יום אחד ביקרנו בשדות האורז המפורסמים של Ricefields Tegallalang. משלמים כניסה ועושים סיבוב בשדות. יש שם המון נקודות שאפשר לשלם כדי להצטלם – נדנדות ועוד כל מיני מקומות מהונדסים. אנחנו פחות התחברנו. אבל אלו התמונות שאחרכך אתם רואים כשאתם מחפשים באלי.

• יום אחר לקחנו נהג וביקרנו במקדש Pura Tirta Empul, אפשר להכנס שם למים למי שמעוניין. משם נסענו למפל Tibumana Waterfall. היה ממש כיף להכנס למים ולהתרחץ שם.
• הילדות עשו סדנאות של אמנות מקומית בספריה המקומית – Pondok Pekak Library & Learning Centre. אחת הכינה תכשיטים והשניה עשתה גילוף בעץ. ממש מומלץ.
• יום אחר עשינו שיט אבובים בנחל שרובו בתוך ההר. גם היה כיף (אם כי קצר).
• ויתרנו על טיול אופניים בטבע כי הבנו שיהיה חם מידי, אבל יש גם אופציה כזו.
• יש גם כל מיני קלאבים שאפשר לשלם על שולחן/ערסל משפחתי/צורת ישיבה אחרת ואז פשוט שורצים שם יום שלם. אנחנו פחות אוהבים את זה אבל לחובבי הז’אנר זה מאוד פופולרי.
• בדרך לטרסות אורז של טגללנג יש המון חנויות של ריהוט/כלי בית ושאר Crafts.
• לא הלכנו ליער הקופים למרות שהמלון שלנו היה ממש בסמוך, אחרי הטראומה מהקוף במקדש באולואטו.

Kuta קוטה

קרוב לשדה התעופה. ישנו שם במלון Hard Rock Hotel, מלון גדול ומלא אוסטרלים. הים מעבר לכביש והמלון עצמו עם בריכה גדולה ושווה עם כמה מגלשות. היינו שם חצי יום במלון, הסתובבנו קצת בחוף, העפנו מבט על הקניון הענק הסמוך.

למחרת נסענו לפארק המים השווה Waterbomb Bali  (כתוב שהוא הכי טוב באסיה).

ונפרדנו מבאלי. עוד לילה בדובאי גם בחזור, ונחתנו בישראל ב-6/10/2023 ב23 בלילה.

איפה לא היינו ולמה

• איי גילי – רחוק ומלא בלאגן לוגיסטי (צריך להפליג ללומבוק ומשם לגילי). יש אי אחד של מסיבות ואיים של מנוחה. הרגיש לנו פחות מתאים למשפחה שלנו.
• מונדוק – רחוק בצפון. עושים שם טרקים ארוכים למפלים. חשבנו שפחות יתאים לגילאים של הילדות.
• סנור – בהתחלה חשבתי לעשות שם את הנחיתה הרכה. בסוף הבנתי שיש שם פחות מה לעשות וגם המלונות פחות טובים, ובחרנו בנוסה דואה.
• צ’נגו. צפונית לשדה התעופה. אזור של הרבה נוודים דיגיטליים עם הרבה מסעדות ובתי קפה. היה כרוך ביותר מידי פקקים כדי להגיע אז ויתרתי.