התנדבות בתאילנד היא לא הדבר הראשון שאנחנו חושבים עליו כשרובנו חושבים על תאילנד. אנחנו חושבים על החופים (לרוב) ובעיקר על נופש וחופש. בעוד שכולנו מכירים גם את תעשיית התיירות הקשורה לחיות, רובנו לא מודעים להתעללות שהחיות האלו עוברות כדי לרקוד, לצייר ולתת לתיירים לרכב עליהם. לא אכנס לפרטים ולמספרים כי אני מעדיפה שהפוסט הזה יהיה של אהבה ותקווה ועל התנדבות בתאילנד.
התנדבות בתאילנד – Wildlife Friends Foundation Thailand
אנחנו התנדבנו ב- Wildlife Friends Foundation Thailand ב-2010 (בעלי גם היה שנתיים קודם). ה-WFFT הוא מרכז המציל חיות בר אשר עברו התעללות (לרוב בעסקי התיירות) או שנפצעו (למשל היו כמה קופים שנדרסו). במרכז עוזרים לחיות להחלים ומשחררים את מי שאפשר בחזרה לטבע. אלו שלא יכולות לשרוד בטבע, כמו הפילים שמינקות היו עם בני אדם, נשארות שם עד יומם האחרון – אבל לפחות בחופש (עד כמה שניתן).
ההתנדבות בתאילנד לרוב אינה בחינם, לפחות לא ב-WFFT. משלמים עלות לפי שבוע ובתמורה מקבלים 3 ארוחות ביום, מקום לישון, פעילויות כל ערב, וחוויה מדהימה. כולם שם מתנדבים, חוץ ממנהלי המקום, כמובן, וכל הכסף הוא תרומה לחיות. אני התנדבתי עם הפילים, שהן החיות היחידות שממש באים איתם במגע אחד על אחד. בעלי לרוב היה עם הדובים. הימים ארוכים (בערך 13 שעות לפילים, קצת פחות לחיות האחרות) והעבודה די קשה פיזית, אבל שווה כל רגע.
התנדבות בתאילנד – יום ב-WFFT
קמים מוקדם מדי בבוקר (6) כדי להתחיל את היום. מאכילים את החיות, רוחצים את הכלובים/אזורי המגורים כדי שיהיה נקי, ואת הפילים גם רוחצים.
אמנם עובדים כל היום, אבל יש הרבה הפסקות באמצע. כשאני הייתי במרכז, עוד היתה הפילה ג׳ון שלא היו לה שיניים והיה לה קשה לאכול, לכן היינו צריכים להכין לה אוכל מיוחד, מה שלקח זמן. בכללי מי שהתנדב עם הפילים עבד מאוחר יותר מהאחרים. מצד שני, התחבקנו עם פילים אז לדעתי זה לגמרי שווה.
כל החיות קיבלו במשך היום enrichment. מעבירים לכולם אוכל שמסתתר בקופסה, גלגל, רשת, או מגוון צורות אחרות. הפעילות הזאת, בעצם, גורמת לחיות ״לעבוד״ קשה בשביל האוכל שלהן כדי שזה ידמה את הטבע. אלו לא הארוחות הרגילות שלהן, כמובן, ומרגיש להן כמו משחק.
החלק הפיזי הכי קשה הוא הקציר. איכרים מקומיים תורמים את העלים של קני הסוכר והבננות לחיות, אבל המתנדבים קוצרים אותם. מומלץ לבוא במכנס ארוך וחולצה ארוכה למרות החום כי זה יכול לגרום לפריחה כואבת שנשארת כמה שבועות. הפריחה שלי התחילה בנובמבר בתאילנד והסתיימה בדצמבר באוסטרליה.
בערבים המרכז מארגן אירועים למתנדבים: מסיבות, טיולים לערים סמוכות, פיקניק בים, ערב ברים ועוד. כמובן שאין שום חובה ללכת, אבל זה מאוד מוסיף לפן החברתי.
טיולי יום – התנדבות בתאילנד עם ילדים
ניתן להגיע גם לסיור של יום אחד – לבד או עם משפחות. בפסח האחרון, טסנו עם הילדים (בת 5 ובני 2.9) לתאילנד ותכננו את הטיול סביב ביקור ב- WFFT. הגענו לסיור יומי, ואחרי ארוחת הצהריים בעלי חזר עם התאומים למלון ואני והבכורה רחצנו והאכלנו פילים.
הסיור היה מותאם לילדים, כלומר לא נכנסו לפרטים קשים בקבוצה שלנו (את הילדים שמו ביחד באותן הקבוצות), והיה מאוד מעניין. הקטנים במילא לא הבינו ולגדולים יותר בעיקר הסבירו שהחיות נפצעו או שפגעו בהם.
הבכורה שלי אומנם היתה רק בת 5, אבל יש לה לב רחב ועצום והיום במרכז ממש השפיע עליה. כשחזרנו ארצה היא ביקשה לספר לכל הילדים בגן על החיות שם ועל הפילים בפרט. הגננת אמרה שבמשך ימים ארוכים היא לא הפסיקה לדבר על זה, והיא עדיין מדברת על המרכז כל הזמן.
הגעה למרכז ה- WFFT
המרכז נמצא כשעתיים וחצי דרום לבנגקוק, ובערך שעה נסיעה מהואה הין וצ׳ה-אם. הואה הין מתחילה להיות עיר תיירותית מוכרת לישראלים, כך שניתן לשלב בקלות את הביקור. המרכז מציע הסעות (בתשלום) מבנגקוק , הואה הין או צ׳ה-אם במחיר מאוד נמוך – וחינם מתחת לגיל 5. ביקורי היום מחולקים לשניים: ניתן להגיע לחצי יום, הכולל סיור בכל המתחם וגם ארוחת צהריים (עם הרבה מנות טבעונית בנוסף לצמחוניות ובשריות). בנוסף, ניתן להגיע ליום שלם בו רוחצים ומאכילים פילים. התנדבות בתאילנד ללא ספק תוסיף לכם רבד מיוחד לטיול עם המשפחה.
הסיפורים הקשים
לצערי הרב מאוד, שתיים מהפילות שטיפלתי בהן נפטרו לפני מספר שנים – בהפרש של שלושה שבועות. אומרים שבואה נפטרה מהשברון לב אחרי שג׳ון חברתה נפטרה. גם הנמר המדהים, מיאו, נפטר.
