הפוסט הזה על שייט עצמי בהולנד למשפחות עם ילדים פורסם לראשונה בקהילת מטילים בחו״ל עם ילדים ומופיע פה באישורה של ענבל. ענבל מנהלת את מחלקת השייט של ב.ד. גרייבר ומומחית בשייט בנהיגה עצמית.
יומולדת 70 לסבא היא סיבה מצוינת לחופשת שייט משפחתית בנהיגה עצמית, והיעד הנבחר היה אזור פריזלנד בצפון-מזרח הולנד.
מה זה שייט בנהיגה עצמית?
הסירה היא הבית שלכם במהלך השבוע ומצוידת בכל הדרוש לחיים עליה וגם כלי התחבורה, אבל היא גם חלק גדול מהחוויה והאטרקציה. אין צורך ברישיון או בידע בשייט, וכחלק מתהליך הקבלה שלה, אתם גם עוברים הדרכה קצרה. אחר כך, גם הילדים שלכם (או הנכדים במקרה הפרטי שלנו) ישיטו אותה בעצמם. איך אמר עומריקי בן ה-8.5? “להשיט סירה זו קלי-קלות” כנראה ששעות הפורטנייט הרבות מקנות גם כישורי השטה. לא מרגישים תנודות בכלל ואין מחלת ים. ניתן לעשות שייט כזה במדינות הבאות: צרפת, הולנד, בלגיה, גרמניה, אנגליה, אירלנד, סקוטלנד, פורטוגל, פולין, הונגריה, שבדיה, נורווגיה וקנדה.
מה העלות של טיול כזה?
מחירי הסירות מורכבים מהרבה פרמטרים:
- מועד השייט – עונת השייט מתחילה בסוף ומרץ ומסתיימת במהלך אוקטובר. המחירים עולים בהדרגה ליולי-אוגוסט ואז יורדים בהדרגה
- מועד ההזמנה – לחברות שונות יש, לעיתים, מבצעים שונים ויש גם הנחות להזמנה מוקדמת
- גודל הסירה – כלומר, כמה קבינות (חדרי שינה). יש סירות לזוג עם קבינה אחת ויש גם סירות ל-14 עם 7 קבינות
- מחירוני חברות השייט
- חלוקה פנימית לקטגוריות – לחברות שונות יש, לעיתים, חלוקה פנימית לקטגוריות על פי רמות או דגמים
- מדיניות ההנחות – יש חברות שיש להן הנחות לילדים, למשל
ועוד פרמטרים שונים. בקיצור – טווחי המחירים הם שונים ומגוונים ומקבלים הצעת מחיר ספציפית המותאמת להרכב, לדרישות למועד ולאזור השייט. בכדי לתת מושג על הטווח הגדול – סירה עם 3 קבינות, המתאימה למשפחה עם 3-4 ילדים, יכולה לעלות ביולי-אוגוסט כל מחיר בטווח של 2,000-6,000 יורו לסירה לשבוע.
שייט עצמי באגמי פריזלנד בהולנד – היום הראשון – סניק Sneek
אז יצאנו על זקנינו וטפינו – 6 מבוגרים ו-4 ילדים (רומי בת הכמעט 14, עמיתוש בת ה-11.5, עומריקי בן ה-8.5 ואביגיל הקטנטונת בת ה-1.5) לשוט במשך שבוע על אגמי פריזלנד, בין עיירות וטחנות-רוח. בסירה ששכרנו היו 5 קבינות (חדרי שינה בשפה מקצועית), 3 מקלחות ושירותים, מטבח מצויד עם תנור וכיריים ו-2 מקררים, סלון, פינת אוכל ופינת ישיבה גדולה על סיפון הסירה שבה בילינו כמעט את כל זמננו.
הגענו למעגן של חברת השייט בעיר סנייק בשעות אחר הצהריים המוקדמות. נטשה, מנהלת חברת השייט, קיבלה אותנו עם שתיה, ישבה איתנו על המלצות לנקודות עניין ומסלול מומלץ לשבוע הקרוב וציידה אותנו ברשימת טיפים. אחר כך הגיע הנק, מדריך השייט, ויצא איתנו להפלגת הדרכה. תירגלנו גישות לרציף, סיבובים עם הסירה, שייט ברוורס ועוד, עד שדעתו היתה נוחה מכישורי השייט שלנו. חזרנו למעגן ושלחנו נציגות לסופר הקרוב להצטיידות בשלל גבינות ואוכל. בינתיים הגיע כבר הערב, אז פתחנו שולחן, אכלנו ארוחת ערב על הסירה, שיחקנו קצת קלפים, קישקשנו מלא והלכנו לישון.
היום השני – כפר גרו Grou
הבוקר קיבל את פנינו במזג אוויר מושלם. כל אחד קם לאיטו ובזמנו, מזג לעצמו קפה או תה ואז יצאנו סוף-סוף לדרך. שטנו כ-3 שעות שבמהלכן תירגלו כל אנשי הצוות השטה של הסירה, גילגול חבלים והכנת נישנושים. אביגיל פתחה ג’ימבורי ותירגלה ירידה ועליה במדרגות של הסירה. בדרך ראינו מגוון של כלי שייט – מפרשיות, סירות לנהיגה עצמית (כמו שלנו), בתים צפים, קיאקים, סירות גומי קטנות. נראה שכל תושבי פריזלנד פשוט חיים על המים.
הגענו לכפר גרו שבו החלטנו לעגון. מצאנו פינה במרינה, והלכנו לטייל בכפר. גילינו כפר חמוד וציורי וגם חוף עם חול וגן משחקים קטן. לבשנו בגדי ים והלכנו להשתזף ולשחק אותה כאילו אנחנו באיזה אי טרופי. בינתיים הגיע כבר הערב, אז פתחנו שולחן, אכלנו ארוחת ערב על הסירה, שיחקנו קצת קלפים, קישקשנו מלא והלכנו לישון.
היום השלישי – ליוורדן Leeuwarden
שוב הגיע הבוקר. החלטנו לשוט לכיוון ליוורדן, שהיא העיר הגדולה באזור ובירת המחוז. פתחנו את המפה, יצאנו מהמרינה ושטנו במלוא המרץ…לכיוון הלא-נכון. גילינו את זה אחרי כשעה של הפלגה. אבל, היי, היה נוף יפה וגילינו כמה פינות חמד. וזה אחד הדברים שאני אוהבת בסוג החופשה הזה – גילוי של מקומות שלא ידעתי שהם קיימים. חזרנו על עקבותינו והמשכנו לשוט, עברנו גשרים מתרוממים, פנינו ימינה ואז שמאלה ואז עקפנו כמה סירות, ורומי הפכה אותנו לכוכבי טיק-טוק והגענו לעיר.
בליוורדן יש פארק מים, גן-חיות, מוזיאונים ושדרה עם חנויות מותגים והיא גם היתה בירת התרבות של אירופה ב-2019. אפשר לבלות בה יום שלם.
בינתיים הגיע כבר הערב, אז פתחנו שולחן, אכלנו ארוחת ערב על הסירה, ולפני שהתחיל עוד טורניר טאקי, סבא גם כיבה את הנרות על עוגת היומולדת שלו וביקש משאלה (בסוד…הוא לא גילה לנו), אחר כך קשקשנו מלא והלכנו לישון.
בינתיים הגיע כבר הערב, אז פתחנו שולחן, אכלנו ארוחת ערב על הסירה, ולפני שהתחיל עוד טורניר טאקי, סבא גם כיבה את הנרות על עוגת היומולדת שלו וביקש משאלה (בסוד…הוא לא גילה לנו), אחר כך קשקשנו מלא והלכנו לישון.
היום הרביעי – פרנקר Franeker ושמורת הטבע דה-אלדה פינאן
והנה הגיע עוד בוקר, ויצאנו לדרכנו לעיירה פרנקר. בפרנקר נמצא הפלנטריום הראשון בעולם. אם אתם מדמיינים מבנה מודרני עם טלסקופ גדול, אתם רחוקים מהמציאות כמרחק שבתאי מכדור הארץ. הפלנטריום הראשון בעולם הוא בית משפחתו של איסה אייסנגה שעוד מילדותו פשוט צפה בכוכבים, חישב את מסלולם ובנה מעל מיטתו דגם של מערכת השמש. הביקור במקום הוא מרתק ומותאם לילדים מכל הגילאים.
לפרנקר יש גם צד יהודי – בעיירה היתה חוות הכשרה ציונית וכל תושביה נלקחו למחנה השמדה. לאחרונה הקימו תושבי המקום גלעד לזיכרם. שטנו משם למקום שבו רצינו להעביר את הלילה ליד שמורת הטבע דה-אלדה פינאן. זה גם היה היום החם ביותר. סוג של “גל חום”. אז כשהגענו לנקודת העגינה הסופית שלנו שוב לבשנו בגדי ים וקפצנו למים. בינתיים הגיע כבר הערב, אז פתחנו שולחן, אכלנו ארוחת ערב על הסירה, שיחקנו קצת קלפים, קישקשנו מלא והלכנו לישון.
היום החמישי – טחנות רוח, כפרים חמודים ועגינה במקום רנדומלי
אם אתמול היה חם עד כדי שחיה, היום היה גשום וקריר. כיוון שכך החלטנו לוותר על טיול רגלי בשמורה והתמקדנו בשייט. וזו עוד סיבה שבגללה אני כל כך אוהבת את סוג החופשה הזה – אפשר להיות ספונטניים, לשנות תוכניות תוך כדי תנועה ולהנות גם מהדרך. פשוט שוטטנו לנו, או בעצם – שטנו לנו. הכנו מרק תוך כדי השייט, עברנו ליד טחנות רוח וכפרים חמודים ומתחת לגשרים מתרוממים, קראנו ספרים, רומי עשתה עוד סירטונים בטיק-טוק, עמיתוש תירגלה יוגה, עומיריקי החזיק בהגה, אביגיל תירגלה טיפוס במדרגות ופשוט נהנינו מלהיות ביחד.
באיזשהו שלב פשוט החלטנו שבא לנו לעצור, אז מצאנו במפה מקום עגינה קרוב ונקשרנו לרציף. כמה מילים על עגינות: החוק בהולנד מתיר לעגון רק במקומות שמוגדרים ככאלה. זה יכול להיות רציף שאין כלום לידו, ממש בחיק הטבע וזו יכולה להיות מרינה או מעגנה עירונית שבהן תקבלו גם חשמל (“מתח חוף”) ואפשרות למילוי מים. אם עוגנים במרינה יש צורך לשלם. העלות היא כ-15 יורו ללילה (תלוי בגודל הסירה) ואם עוגנים באמצע שום-מקום העגינה היא בחינם (אל דאגה – הסירה יודעת לספק לעצמה חשמל בשביל שתוכלו לטעון את הטלפונים).
אני אוהבת לגוון. לפעמים כייף בטבע, כשאין כמעט אף אחד מסביב ולפעמים כייף באיזו עיירה, כשאפשר ללכת לאיזו מסעדה. בינתיים הגיע כבר הערב, אז פתחנו שולחן, אכלנו ארוחת ערב על הסירה, שיחקנו קצת קלפים, קישקשנו מלא והלכנו לישון.
היום השישי – כפרים ציוריים ועיירות חמודות, וודסנד Woudsend
ושוב הגיע הבוקר. איבדתם את ספירת הימים? גם אני. וזה עוד משהו שאני אוהבת בחופשה הזאת – בגלל קצב השייט האיטי (הסירות שטות במהירות של 6-8 קמ”ש), תחושת הזמן משתנה. קצת שלווה מלווה באקשן, בלי להסתכל על השעון כל הזמן. אני כבר לא זוכרת איפה עצרנו ביום השייט הזה… התבלבלו לי הימים. טיילנו בכפרים ציוריים ועיירות חמודות, אכלנו הרבה צ’יפס במסעדות ושיחקנו מלא טאקי (הילדים קרעו אותי. הפסדתי בגדול).
אני גם חושבת שזה לא כל כך חשוב. בכל רגע נתון יכולנו לפנות ימינה או שמאלה ולגלות מקומות חמודים או איזו פעילות לילדים. אני משערת שאם תפליגו שם, הימים שלכם יהיו שונים או אולי דומים. אין פה איזה מסלול שצריך להיצמד אליו או אתרים שצריך לסמן עליהם V. בינתיים הגיע כבר הערב, אז פתחנו שולחן…בעצם לא. את הערב הזה העברנו בעיירה וודסנד והלכנו לאכול פיצה בפיצריה מעולה שנקראת De Klerk. אני חושבת שהם גם עושים משלוחים לסירות.
היום השישי – סנייק
והנה הגיע הבוקר של יום השייט האחרון. את היום הזה החלטנו לנצל לביקור בעיר סנייק, שהיא העיר השניה בגודלה במחוז. עשינו קצת שופינג, הסתובבנו קצת במרכז העיר ושטנו בחזרה לנמל הבית שלנו. בינתיים הגיע כבר הערב, אז פתחנו שולחן, אכלנו ארוחת ערב על הסירה מכל האוכל שנשאר, שיחקנו קצת קלפים, קישקשנו מלא והלכנו לישון.
היום השביעי והאחרון – התקפלות והביתה
בוקר אחרון על הסירה שהיתה לנו כבית. ארזנו את עצמנו, פינינו את האשפה, ערמנו את המצעים, שילמנו עבור הדלק שצרכנו במהלך השבוע, נפרדנו מנטשה, בעלת חברת השייט, ונסענו לשדה התעופה מאושרים קצת יותר.אנחנו עוד נחזור. רומי כבר הודיעה שבגיל 18 היא תיקח סירה עם חברים.
